(ציטוט אופייני, מפי כל צעיר וטוב לאת-שלג)
לפני השינה יובל ונטע אספו את כל הציוד הנדרש ושמו אותו בסלון, שיטמפרר. היתה להם תכנית לנסוע לעשות סקי היום בבוקר. התנדבתי להחליף את יובל בכיתה של נטע (הוא הבטיח לטקי המורה לבוא לעזור עם פרויקט מחקר אישי במדע) וכבר תכננתי איך אעשה סקי למרחקים בדרך לגן של טלי (או לחילופין אבקש מכריסטינה שתעשה לי טובה ותאסוף אותו).
כל הסופ"ש ירד שלג והתחזית דיברה על הרבה שלג כך שנשמע שיום אבקתי על ההר זה רעיון טוב.
בינתיים הרשויות הודיעו על אזהרת שלג ואזהרת מסע ברחבי הקוּטניז, כי הכבישים מתכסים בקצב מהיר מיכולת הפינוי של המפנות.
שבע בבוקר.
על המכונית שפונתה אתמול בלילה, ועל כל אזור החניה מול הבית שפונה אף הוא בצורה יסודית בליל אמש, יש 30 ס"מ של שלג טרי. בתיבת האימייל שלנו יש הודעה ממזכירת בית הספר שאין לימודים היום בגלל שהתנאים לא מאפשרים לתלמידים או למורים להגיע לבית הספר (רב הנוגעים בדבר לא גרים במרחק הליכה מבית הספר). לא רק בית הספר שלנו אלא כל המחוז כולו. גם המחוז השכן.
יוצא שנטע לא תפסיד לימודים בשביל ללכת לסקי שלה.
אבל אז עולה הספק.
אם הכבישים לא מאפשרים לתלמידים להגיע לבית הספר, איך יובל יגיע להר? הוא הרבה יותר רחוק.
ויש גם את העניין עם השרשראות.
כשהתנאים קשים במיוחד, דרך תלולה ובלתי מפונה למשל (מה שהם עשויים למצוא בעשרת הקילומטרים האחרונים שלהם בדרך לאתר הסקי) יש להרכיב שרשראות על הגלגלים כדי להימנע מהתקעויות במקום או החלקות חסרות שליטה הצידה. יש לנו שרשראות שקנינו לפני כמה שנים ואתמול יובל ניסה להרכיב אותן, כשהיה צריך להגיע לדוג'ו (שזה כמו לנסוע לאתר הסקי רק יותר צר ויותר קצר). כשהוא ניסה להרכיב אותן הוא גילה שהן לא עולות על הגלגלים הנוכחיים. וואלה! כשהחלפנו אוטו עברנו לגלגלים גדולים יותר!
אז אין לו שרשראות.
אבל הוא יכול לעבור בנלסון ולהצטייד. זה לא מה שיעצור אותו.
הוא מחליט לקבל חוות דעת מומחית. הוא קורא לאור כדי לעדכן אותה שאין לה בית ספר היום ואז שואל אותה אם כדאי לו לנוסע לעשות סקי היום.
היא אפילו לא עוצרת כדי לחשוב ומיד פולטת: "ולחכות בתור 20 דק' לפני כל סיבוב? לא רעיון טוב."
(בדיעבד מסתבר שהיא טעתה. זה היה 45 דק').
יובל מוותר על הנסיעה מכל הסיבות הנכונות וחוזר למיטה.
אחרי שהוא יוצא ממנה הוא נותן את בידיהן של כל אחת מבנותיו הגדולות ויוצא איתן לפינוי שלג משולש.
סרגל על גג המכונית, להמחשה
כבכול שנה, תמונה של המכונית של ברברה-אן, השכנה ממול.
במהלך החפירות הנמרצות התגלתה סיינה
מעלה הרחוב שלנו. יש שם בתים איפושהו מתחת לכל השלג
יותר משעה זה לוקח להן. הן מפנות את האוטו משלג ומפנות לאוטו דרך החוצה, כדי שאוכל לקחת את טל לגן. כן, הגנון עובד כרגיל (לתחושתי הכל זמני. מתישהו השלג הכבד יפיל איזה עץ על כבל חשמלי, תהיה הפסקת חשמל וטל יחזור הביתה. אנחנו חיות פה על זמן שאול).
בשלב הזה של היום הכבישים בסלוקן מפונים ברמה מסוימת (רמה המאפשרת נסיעה) אבל עוד לא גמרו לפנות הכל ועוד לא פיזרו עפר (לאחיזה טובה). המשמעות היא שהכל מאוד מאוד לבן. לבן שמחליק את הקמטים ומעלים את הפרטים. מזל שאני מכירה היטב את הדרך.
יורדת במורד המיקום המשוער של הרחוב. הכל לבן על לבן
מישהי העשויה ללא חת חפרה את הדרך לגן. ברכות על ראשה.
השלג בחצר הוא בגובה של טל
מתפשט בזריזות ממעילו ורץ לענייניו
טל אומר לתמרה הגננת: נראה לי שהיום אנחנו לא יוצאים החוצה (מבחינתו – אפשר להישאר בבית עד האביב). תמרה מגיבה: נחפור את דרכנו החוצה.
אני מסתכלת על אתר החפירות המיועד בדרך לאוטו. מדובר בהרבה עבודה…
המגלשה קבורה בשלג עד חצי הגובה
בית הגמדים בקצה הרחוק של החצר
בינתיים בבית העבודות על חשיפת החניה וסביבותיה נמשכות במרץ, על ידי יובל. הילדות גלשו לענייניהן. נטע מנסה להחליק על השטיחון המשוגע שלה במורד הרחוב (הוא מספיק משופע בשביל שמכוניות לא יצליחו לטפס למעלה אבל לא מספיק בשביל שנטע תחליק על הבטן למטה).
אור בוחרת בערימת השלג שהתגבהה מול הבית.
כן, ככה היא מתגלגלת בשלג, הילדה שלי. בלי ביגוד שלג, כך שהכל נדבק אליה, ולא סתם בגדים היא לובשת אלא בגדים המכילים כותנה. בקיצור, משוגעת לגמרי.
אני עוזבת את המתגוללות בלבן והולכת להאכיל את החיות.
אני לא מתלבשת כמו שצריך לאירוע הזה (מכנסי שלג הייתי צריכה ללבוש) ואיך שאני דורכת בשלג הטרי והוא עובר לי את הברך – אני זוכה לשלג על המכנסיים (טייץ מכותנה. מה חשבתי לי) ובתוך המגפיים.
זה מתחיל כשלג ונגמר רטוב. (עד הברכיים זה מגיע לי רק בגלל שאני הולכת בדרכים כבושות. מאוחר יותר אתלבש כמו שצריך ואלך עם אור לפנות את גג הלול לפני שיתמוטט ממטר של שלג שיש עליו ודורכת במקומות בהם לא דרכתי כבר הרבה מאוד שבועות. עד התחת הגיע לי השלג. אבל לא היה לי קר ולא רוטב).
באחד הלולים התרנגולות מתבצרות ובשני הן נצורות – השלג חסם את הכניסה.
לא, למה שאני אצא מפה?
אני אסביר מה רואות פה: לול תרנגולות
אחרי שאני מאתרת את האת שנקבר בשלג אני מפנה להן והברווזים יוצאים ראשונים, מפנים דרך בשלג כאילו כלום. חמודים כאלה!
ברווז מציץ
הנה הם יוצאים
"אני מציעה שתלך לכיוון ההוא"
תרנגולות אוכלות נבטים (כי אני משקיענית)
הנה הם באים, הברווזים הגנגסטרים (אף אחד לא יגיד שאין לי את הברווזים שלנו מסודרים בשורה…)
כן, הם טובלים את הראש במים בקור הזה, הברווזים. שמישהו יגיד להם שהם יכולים לחטוף מזה דלקת ריאות!
ארנבונים אוכלים עשב חיטה. כי אנחנו בקוטניז, דאאא
גמרתי את סיבוב ההאכלה. הולכת לייבש את הטייץ שלי. בינתיים אור ממשיכה בפועלה המבורך ומפנה עבור יובל את הדרך למשרד ("כדאי שאזדרז, שאספיק לעבוד קצת לפני שנופל לי החשמל")
קשת רצתה לשחק בחוץ. חשבה – אלך להתנדנד בנדנדות. לא הצליח לה, הנדנדות קבורות בשלג. גם קשת קבורה בשלג.
אחרי שנחו קצת, השלג קרא להן שוב.
אור, לאן את הולכת, את לא לבושה
אור? מה קורה?
לאאא! יא מצ'וגעת!
(נראה לי שקר לה)
נטע לא נשארה מאחור.
מזנקת
איפה נטע?
נראה לי שקר גם לה
ואם זה לא מרשים מספיק, אז אחרי שהתחממה קצת, היא חזרה לצלול לתוך השלג, הפעם בבגד ים.
ומה קורה בעולם הרחב בזמן שאנחנו פה צוללות?
נלסון נהנית ממזג אויר דומה לזה שלנו, אך היא בעלת רחובות תלולים ואפס מקום בשביל לפנות אליו את השלג. ביום שאחרי (בו לא ירד שלג) הרחובות היו מפונים, זאת אומרת שהיתה עליהם שכבה של שלג רק בעובי 15 ס"מ וחלקים מהרחוב הראשי היו חסומים כי גרפו אליהם את כל השלג ופינו אותו משם טיפין טיפין בעזרת משאית.
ברחובות העולים והיורדים מכוניות אלתרו מיני נסיעות ותנועות וכיווני החלקה שונים. אני בטחה שהיה דיסקו.
ביום הזה עצמו, כך זה נראה שם:
אני אומרת – לפחות לא היה שם תור!