בהתחלה, לפני יותר משנה, כשהתחלתי ללכת בעצמי לסטודיו של רוקסי בשביל לכייר, היתה לי מטרה: כלי אוכל מקרמיקה. התגעגעתי לימים בהם היו לי קערות מעשה ידי שלומית.
ניסיתי קצת אובניים אבל מהר מאוד הבנתי שהכתפיים החולות שלי לא מתאימות לתנועת הכינוס המתבקשת. עברתי לעבוד על שולחן.
את הסגנון שלי הגדרתי די מהר כ"עקום" וכשהצלחות הראשונות יצאו משריפת הביסק, לא הקדשתי זמן לבחירת גלזורות תקתקתי את העניין וחיכיתי שיצאו כבר ונוכל להתחיל לאכול עליהן.
אחרי שעבר לי הרעד הראשוני והארון התמלא בכמות מספקת של צלחות וקערות מרק (כל אחת בגודל וצורה אחרת אבל כולן ניתנות לזיהוי כשלי) הורדתי הילוך והצטרפתי לעדת ה"אלו שמבלות שיעור שלם בזיגוג שלוש כוסות".
השבוע נכנסו כמה כלים שלי לשריפת זיגוג (מתנצלת על המונחים המומצאים) וכשהם יצאו התפעלתי. כי הם בכלל לא דומים לצלחות העקומות והכעורות של ההתחלה. ויש סיבה – עבדתי שלוש שעות רק על הזיגוג שלהם (קצת יותר למען האמת). ממש חשבתי מה אני רוצה להשיג ואיך.
עכשיו תמונות ומחשבות.
זאת צלחת העלים, צלחת שכנראה לא תישאר איתי כי חברה שלי התלהבה ממנה בקול יותר מדי פעמים ברציפות 
.
דוגמת העלים הושגה בעזרת שבלונות שמצאתי בסטודיו. שבלונות פלסטיק דקות ושטוחות. השתמשתי בunder-glaze בשני גוונים – ירוק כהה ושחור. נראה לי שבתנאי הצילום לא רואות הבדל.
לאחרונה הצטיידתי במברשות איפור בשביל הunder-glaze כי רציתי לצייר/לכתוב עם זה והמכחולים בסטודיו לא התאימו. מברשת האיפור לא היתה דקה מספיק אז כתיבה לא תהיה אבל זה שהחומר מגיע לשערות מבפנים – זה נותן שליטה על הכמות ומאפשר עבודה עם שבלונות כאלו, כשהמכחול צריך להיות יחסית יבש.
אלו המברשות ורק נשאר לי למצוא איך אני עושה בהן שימוש חוזר כי כרגע אני מצליחה לסובב שם את הכפתור רק לכיוון אחד.
אפשר לראות שעדיין יש את טבעית האצבע שלי – הצלחת עקומה. אבל הרבה יותר בעדינות 
אחרי שהטבעתי את העלים רציתי למסגר את השוליים איכשהו אבל טבעת של צבע מסביב אף פעם לא יוצאת אחידה ואני לא רואה בזה שום חן. הפעם פתרתי את העניין עם צביעה של טבעת ירוקה בשוליים ואז טשטוש הגבול שלה בעזרת ספוג. קיצור -מסמסתי אותה. יצא מאמם. מעכשיו רק ככה אני עושה.
וכמובן, אי אפשר בלי מסרים חתרניים בעברית במקומות נסתרים…
את הבסיס/רגל עשיתי ממשטח עגול ולא מטבעת נחשית וזה יוצא הרבה יותר יפה ונקי וחלק. למה רק עכשיו התחלתי בזה, אין לי מושג. לא חשבתי על זה קודם.
קיצור, אני מרגישה שהצלחת הזאת היא ציון דרך משמעותי עבורי.
זאת עוד צלחת בסגנון דומה.
אני מכינה את הצלחות (או קערות) הללו בעזרת תבנית גדולה מplaster (טיח?). זה ממש מגניב ומניב תוצאות טובות – אני מרדדת את החמר, חותכת עיגול ומניחה על התבנית. בגלל שמדובר ברדיוס יחסית גדול – אני לא צריכה לחתוך החוצה חתיכות מהחמר שלי. זה מתאים ככה, בלי תפרים. בגלל החומר של התבנית – זה מתיבש על זה יפה ולא נדבק.
התבנית היא חלק מכדור אז עקרונית יש להוסיף רגל/בסיס כדי שהתוצר ישב טוב על משהו שטוח כמו שולחן. זה המסוים לא קיבל רגל ועדיין יושב טוב. אולי הוא היה נינוח בשריפה ויצר לעצמו בסיס? לא יודעת.
על החלק האחורי של הצלחת (זה שרואה רק מי שמדיח את הכלים) ניסיתי את הunder-glaze בצבעים שונים כשהם הגיעו לסטודיו.
מסקנותי:
הסגול לא כל כך סגול עם שכבת זיגוג שקוף מעל (מעניין איך הוא בלי), הירוק הבהיר דורש שכבה עבה יותר בשביל לא להתמסמס עם הזיגוג השקוף.
חוץ מזה – יופי של קשת.
אם כבר קשת (כן, די התלהבתי ממבחר הצבעים החדש שהגיע לסטודיו) – קערת סלט קטנה. מאז שהקערה היפה של טטהלה נשברה – לא היתה בנמצא קערה לסלט של בוקר.
את הקערה הזאת הכנתי תוך שימוש בקערת נירוסטה כשבלונה. זה דורש עיטוף כדי שלא ידבק, זה דורש חיתוך והדבקה כדי לעטוף משהו כדורי במשטח שטוח, זה דורש מיומנות ויד שעוד אין לי לגמרי. אבל זה מתקרב.
בניגוד לכבשה הקודמת שהיא רק מצוירת – הכבשה הזאת חרוטה. לאחרונה, רק לאחרונה, למדתי שיטה די פשוטה להעברת ציור מנייר לחמר ירוק (ז"א – רך. לא יבש). את לוקחת ניילון נצמד, מניחה על הציור, עוברת עליו עם טוש ובכך מעתיקה את הציור לניילון. את הניילון את מניחה על החמר (הוא די נדבק) ואז עוברת על קוי הציור עם משהו כמו עיפרון בשביל להעביר רישום שקוע לחומר עצמו. אחרי שאת מסירה את היריעה השקופה את יכולה לקחת מכשיר עם ראש דק ולחזור על הקווים החלשים. אני מוצאת שהכי פשוט להשאיר את זה ככה, עם כל הפירורים תלויים מסביב, ואז לחזור אל זה כשזה יבש, להעמיק את החריץ ולנקות את הפירורים.
אחרי שזה עובר שריפת ביסק אני מחדירה את הצבע לחריצים (אני מעדיפה להשתמש בunder-glaze בשביל זה), מחכה כמה דקות ואז עם ספוג רטוב-סחוט מנקה את הסביבה כך שהצבע נשאר רק בחריצים.
במקרה הזה יש מעל זה שכבה של זיגוג שקוף. אני לומדת לחבב את השקוף הזה
(בתחתית הקערה יש את אחד הזיגוגים החביבים עלי ביותר – speckled moss וטבעת הטורקיז מתקבלת מהמפגש שלו עם השקוף).
התמונה שמעל מעלה בטח שתי שאלות:
1. מה זה?
2. מה יש לך מכבשים.
כבשים. אין לי עניין עם כבשים. פשוט מדובר ביצורים עגולים שמצטיירים יפה ובקלות.
זה כלי לחמאה. הוא יכול להכיל בלוק שלם של חמאה (במשקל פאונד). התכנית המקורית היתה להכין כלי חמאה צרפתי, מה שאומר שיש לכלי הזה בן זוג שיכול להכיל אותו. עוד לא ברור אם אלך על משהו צרפתי או על מכסה פשוט. נראה. בינתיים הכלי כבר בשימוש.
זה הצד השני שלו:
טל קורא לזה כבשה במשקפיים.
מסקנותי מהזיגוג – זיגוג "טורקיז סאטן" כמו גם "oatmeal" צריכים כמה שכבות טובות. יצאו לי לא אחידים. הירוק הכהה הוא מזיגוג תוצרת בית ואני מחבבת אותו מאוד. הוא בשימוש גם בשני המאגים הבאים.
לפני כמה שבועות עשינו ניסיון בהעברת הדפסה מנייר לחמר.
זה צריך להיות מהדפסה במדפסת לייזר והחמר צריך להיות ירוק, leather hard. מעורבים כלמיני חמרים שיש לערבב ולמרוח ולנגב ולמרוח וכו'. רוקסי היתה קצרת רוח וקילפה את הנייר קצת מהר מדי. אני למדתי מהטעות של והשארתי את הנייר שלי שבועיים. הציור עבר. לא בצורה נקייה אבל עבר.
הזיגוג הוא אותו ירוק-תוצרת-בית נחמד. צבע כלבבי.
על ההדפסה, כמו גם בתוך הכוס, זיגגתי בשקוף שגם הוא כלבבי.
מאחור – המשכתי עם מסרים חתרניים.
אני משתמשת בחותמות של אותיות בעברית שיש לי, בעזרת מכחולים האיפור מורחת את הצבע ישר על האות ומחתימה. הכל אחרי שריפת ביסק. אני לא אוהבת להתעסק עם כלים לפני שריפה, הם נורא שבריריים ואם אני רוצה לנקות טעויות אני עלולה להמיס אותם בטעות…
עוד חותמות שיש לי הן של גורים כלמיני. אז השתמשתי בהם בתוך הכוס. הפרה קיבלה עגלה, החתולה קיבלה גור קואלה.
