כלים שהבאתי השבוע הביתה. אוהבת אותם מאוד אבל רובם יצטרכו ללכת כי כמה צלחות הגשה לירקות אנחנו צריכות…
ראשית – צלחות אוכל. את זאת כבר הצגתי כאן בעבר והיא היתה הצלחת הראשונה שהכנתי שהיתה מצוירת ולא סתם צבועה. הצלחת של אור.
לאור ההצלחה ובשל הכללים הבסיסיים למשפחה מרובעת ילדים, החלטתי להכין צלחות אישיות גם ליתר הילדות.
ביום בו הכנתי את הצלחת של נטע, כשהיא עוד מתיבשת על המדף בסטודיו, מחכה להישרף פעמיים, נטע באה אלי ואמרה: "אמא, אולי תכיני גם לי צלחת? משהו עם חתול?"
הלכה ההפתעה.
מה לקשת? קשת.
הצלחת של טל היתה הכי קשה כי אין, אין ציור של מרשל שהוא פשוט. המון קוים יש לו למרשל וחרטתי אותם אחרי היבוש הראשוני של הצלחת. העברת ציור כזה דורשת נייר קופי ושעתיים של חריטה.
כשהגיע שלב הצביעה הצטערתי שמה שיש לי זה ציור מודפס, שחור לבן. מזל שהיתה שם סמרה שאמרה לי מה הצבע של כל חלק.
אחר כך טל יקבל את הצלחת, יתרגש מאוד ויגיד לי "במקור המעיל שלו אדום אבל יותר יפה לו הכחול שבחרת לו."
הטבעת בצבע טורקיז היא המפגש של הזיגוג השקוף מהאמצע והזיגוג האהוב speckled moss. לא פעם ראשונה שאני מקבל את הטורקיז הזה ובכל פעם – זה באהבה.
עד כאן צלחות אוכל. מכאן – צלחות הגשה. מלמעלה כולן נראשות עגולות אבל מהצד אפשר לראות את ההבדל. צלחת אוכל היא שטוחה עם שוליים מוגבהים. צלחת הגשה (מהסוג שהכנתי) היא עגולה כולה, כאילו היא חלק מכדור גדול. כדי שתהיה יציבה על השולחן יש לה רגל שטוחה. כל הצלחות שבהמשך גדולות במעט מצלחות מנה עיקרית והן מעולות בשביל לפרוש עליהן מיני מזונות שטוב להם להתפרש.
תרנגול הוא מצע משובח לunder-glaze בהמון צבעים. נהניתי מאוד.
הקרקע שלרגלי התרנגול היא הזיגוג chives. זיגוגים ירוקים הם משהו. אני אוהבת את כולם. (יכול להיות שבקרוב יהיה לנו גם ירוק-ליים!)
זה על הצד השני:
מהחמוד הזה יהיה לי קשה להיפרד. אולי אשאיר אותו פה. אולי אכין לי קערה אחרת עם פיל.
אני יודעת שזה מוזר אבל הלכתי על פיל אפור. הזיגוג הוא charcoal. הוא צועד על, כמובן, טחב מנומר.
אני חושבת שהגדי הוא בזיגוג קפוצי'נו. לא רואות בתמונה אבל הזיגוג השקוף מעל הכל הוא clear crackle שנותן אפקט של זכוכית שבורה. טקסטורה שאני בוחרת בה לפעמים כדי לגוון לעצמי.
כרגיל, החלק האחורי נוצל לכתיבת מסרים חתרניים.
עוד עז וגדי. הם כאלה חמודים. (לדעתי הכל פה זה under glaze ומעל שקוף).
הקערה המקושקשת הזאת היא לא מאוד גדולה. משהו בין מרקיה נדיבה לקערת סלט אישית. הועדתי אותה להיות עציץ לסוקולנטים.
יש לי מחשבות כפירה בעניין. אולי היא תצטרך לעבור שינוי יעוד. היא קצת צעקנית מדי בשביל להיות על שולחן בזמן הארוחה. אפילו החלק האחורי שלה רועש.
כבשה לסלט זוגי. יש לי כבר אחת בבית והחלטתי להכין עוד אחת (ועוד בהמשך, אני מקווה) כי היא מביאה שמחה לעולם. זאת המסוימת כבר ניתנה במתנה לקייט. זה טריק מעניין להביא מנה לארוחה בתוך קערה שהכנת ולהגיד למארחים שהקערה נשארת. את הכבשה הם יגלו רק אחרי שידיחו את הכלים.
הקערה של השפירית היא עם פרופיל מרובע והיא לא ממש גדולה. לא יודעת איך היא תשתלב במערך ההגשה הביתי, אבל היא כבר בארון. לא יכולתי לעמוד בקסמו של הזיגוג walnut spice שהשתמשתי בו בפעם הראשונה. לא האחרונה, בהחלט לא, אני חושבת שיש פה אהבה חדשה (טחב מנומר, אל דאגה, תמיד תישאר מספר אחת אצלי).
קוי המתאר של השפירית צוירו בתת-זיגוג סגול והכנפיים עצמן נצבעו בשני זיגוגים שונים בגווני כחול שאין לי מושג מי ומה הם.
