"לבוא בבוקר להגיד לך להתראות לפני שאנחנו יוצאות?"
"בשום פנים ואופן לא. זה נורא מוקדם"
בסוף התעוררתי בעצמי הרבה לפני הזמן ויכולתי לצלם את התמונות המסורתיות. ילדה בגופיה ומכנסיים קצרים בחמש עשרה מעלות ("זה בסדר, אמא, יתחמם"), ילדה שהסירה את גרבי הירך בכל צבעי הקשת בדרך החוצה מהבית ("לא יודעת. מה את אומרת, אמא?"). מפנות גב והולכות לכניסה לישוב לתפוס את ההסעה.
יום קודם קמתי מוקדם ולקחתי אותן לבית הספר. זה היה יום חג רשמי אבל בית הספר היה פתוח כדי לאפשר לתלמידות החדשות כניסה רכה. בעיקר עבור בנות כיתה ו' שעוברות מבית הספר היסודי לתיכון, וההורים הנרגשים שלהן.
באתי בעיקר בשביל לבדוק למה לא קיבלתי אימייל בנוגע לאור, האם טפסי הרישום שלה נפלו מאחורי איזו מגירה, אבל גם – כדי שהילדות יקבלו את הלוקר שלהן ומערכת השעות שלהן ויבואו למחרת למצב קצת פחות לא ידוע.
ואז זה לא קרה.
אמרתי לו, למנהל שחילק פיסות נייר עם מספר לוקר וקוד פתיחה לילדים ושלח אותם לחפש, למצוא ולפתוח, "אז בשביל מה באנו?" והוא היסס ואמר "חפשי את דייב בספריה, נראה שהוא יוכל לעזור לך"
דייב? שיהיה דייב.
ההתחלה היתה מאכזבת מאוד. הגענו בזמן לאולם כניסה רוחש בילדות צעירות והוריהן. לא קרה כלום במשך יותר מדי זמן. אור לחשה: "הוזמנו לתשע, לא? אולי זה תשע-רך? אולי זה תשע בזמן עמק?". שאלתי פרצוף מוכר מה הסיפור. היא הצביעה על הלוח בכניסה שאמר "9:30 בחדר דרמה" ואמרה: "הם הזמינו את כולן לעשות סיור עצמאי ברחבי בית הספר". איזה תכנון לקוי, אם היה שם תכנון. יכולתי לישון עוד חצי שעה.
המנהל, אוהב לדבר. אוהב לשמוע את עצמו. הוא מאריך ומאריך, לוקח את הזמן, מפרט, מסלסל, מתבדח. אני מתחילה על כיסא כאחד ההורים וגולשת מהר לרצפה לצד הילדות, שולפת סריגה ומחשבת קצי לאחור. רחמים. רחמים על הילדות שנראות שמצאו את מקומן. כל הנוכחות מאולפות היטב, כבר שבע שנים לפחות, לשבת על כיסא ולהקשיב לנאומים של מבוגרים. לי כבר אין את זה. קשה לי. קשה לי.
נאומים נאומים, מנהל, סגן המנהל (זה שהיה מנהל בית הספר בסלוקן בחמש השנים האחרונות, אוהב לשמוע עצמו גם, אבל המנהל שדיבר לפניו גורם לו להישמע חד ומדויק. מה קורה פה?), דני האיש הטכני (מדבר לעניין ויותר חשוב – מהר!) והיועצת שאין לה T בשם למרות מה שחשבתי. המנהל מדגים איך פותחות מנעול קומבינציה (אני שמחה ללמוד. עד היום לא הבנתי) והנוער נשלח לחפש את המטמון, או לפחות את הלוקר ואת השירותים, מי שצריכה.
הולכת לספריה. בתוך להק של הורים אני מוצאת אדם ישוב מאחורי מחשב, רגוע למדי. הוא מרים אלי עיניים שכבר ראו הכל וחותך ישר לעניין: "שם?"
הוא מפשפש בניירותיו וממלמל "אני רוצה למצוא לה משהו בסביבה של בנות כיתה שלה". מחשבה נאה. אהבתי. אור ונטע מקבלות לוקרים בקצוות שונים של בית הספר. נטע נעלמת. אור מחפשת את שלה ומוצאת אותו בכניסה לספריה. היא קורנת מאושר. ממידע מוקדם שקיבלה עולה כי הספריה היא בית הגידול של הנרדז בבית הספר. יקל עליה מאוד אם הלוקר שלה יהיה בצמידות לסביבת המגורים הטבעית שלה.
משם זה רק משתפר. מסתבר שהקוד של המנעול שלה מכיל אך ורק מספרים ראשוניים. (בזמן שמספר הלוקח עצמו הוא 2^2^2). איך, איך קרה לה כל הטוב הזה!
אחרי שהכל נגמר והילדות האחרות התפזרו הביתה לשעות אחרונות של חופש גדול, התישבנו במשרד היועצת כדי לפתור כמה בעיות פרטיות. כמו זה שלאור עוד אין מערכת שלמה. תיק תק, בעיפרון ומבט נחוש היא השלימה את הקורסים החסרים, "התעמלות ואנגלית, מה תרצי בסמסטר ראשון ומה בשני?" (כן. חצי שנה היא לא תעשה שום פעילות גופנית בבית הספר. גם מתמטיקה היא לא תעשה במשך חצי שנה). סידרה לה בלוק של "למידה עצמית" כדי לגמור את קורס מתמטיקה 11 שהתחילה בשנה שעברה. פטפטה קצת על פעילויות נוספות שהיא מארגנת.
נטע רוצה קורס ASL שזמין אונליין לתלמידות BC אבל הוא מיועד לכיתה י"א ואולי תהיה עם זה בעיה כי את צריכה להיות בתכנית גראד בשביל להיות רשומה בשני בתי ספר (תרגום: להיות בכיתה י' ומעלה בשביל לקחת קורס שמוצע על ידי בית ספר אחר). יש לי תחושה שזה פתיר מאוד בקלות.
על DL (למידה מרחוק. מקובל מאוד, בהתחשב בגודל בית הספר ומעט המבחר שיש לו להציע) אחראי מיודענו דייב שאני צריכה לכל הפחות להגיד לו שלום בשביל לפענח. יש זמן. ניתן לרבעון להתגלגל ואז נדבר איתו.
בדרך הביתה דיברנו על מערך ההזנה. יהיו להן ימים ארוכים, השכמה בשש וחצי, נחיתה בחזרה בבית אחרי ארבע. וזה בימים שלא בוחרות להישאר לפעילות של אחרי שעות הלימודים (מועדונים, ספורט וכד'). והן גדלות. נראה לי שנטע גבהה בשני סנטימר מאז שעזבנו את הבית הבוקר.
הסכמתי לוותר על חביתת בוקר כי זה באמת אכזרי לאכול חביתה לפני הזריחה (כרגע – שמונה ורבע. והימים מתקצרים). דייסת קווקר או גרנולה עם חלב לפני היציאה, כריך עם בשר או ביצה קשה להפסקה הראשונה, אוכל מבושל להפסקה השניה. ויתכן שהן יקחו אחריות על הכריכים. בר ביצוע.
שתהיה לנו שנה טובה.
