בראשית אוגוסט היה פה גשוקו – סמינר אייקידו.
אור נבחנה מבחן קיו2 (אחריו יבוא קיו1 ואז היא תקבל חגורה שחורה).
היא קיבלה את יובל וסוניה בתור תוקפים.
לפעמים את שניהם יחד.
לוח החפירות המשפחתי בסלון.
אחד תינוק מתוק על מדרגות מחודשות
אמיר שרפמן שלח לנו ספר יפהפה שהוציא תחת ידיו. תודה אמיר!
שושה מצלמת כל מה שזז. יובל זז.
ארבע ילדות מתחרות על תשומת הלב של מאיה. עכשיו תור קשת.
אגב, משהו מעניין קרה. תמיד זאת נטע ששמה יד ראשונה על כל פעוטה שמגיעה לסביבתה והן נמשכות אליה בחזרה. כי היא נטע כזאת. אבל בקיץ הזה נטע צמחה צמיחה משמעותית ומאיה לא תפסה אותה כמישהי מהמחנה שלה אלא כאחת מהגדולות. זאת היתה טלטלה עבור נטע, לעבור ככה מחנה. בינתיים קשת התקבלה בזריזות. היא עוד ילדה.
בכל אוגוסט יש שריפות. לפעמים הן מקדימות ומתחילות ביולי.
יולי ואוגוסט הם חדשים יבשים שנדיר אם יורד בהם גשם, אבל סופות יש, לעתים. סופה מביאה איתה ברקים שמציתים את היער היבש ורוח שמלבה את האש.
בכל שנה באוגוסט יש שריפות ברחבי הפרובינציה, מה שמשתנה אלה מוקדי השריפות, עוצמתן ומשכן.
בתופעה נתקלנו לראשונה כשהגענו לBC לפני שמונה שנים. טיול אוגוסט שלנו עבר באגמו של וויליאם כשאנחנו רואים רק את הסביבה המיידית שלנו. או כמו שסיכמנו את זה אז – אין לנו מושג איך האזור שם נראה. העשן כיסה הכל.
יש שנים בהן זה עובר קל. תושבים מרימים אף לשמיים, מריחים לצפון, מריחים לדרום, נדים בראשם ואומרים "עשן". יש שנים בהן הם ממצמצים בעיניים צורבות זה מול זה ומשתעלים קלות בזמן שמברכים לשלום ופולטים: "זוועה העשן הזה."
לקראת אמצע אוגוסט זה הגיע לשיא. העשן התעבה והתעבה, הסופה מהתחזית הביאה ירידה משמעותית בטמפרטורות (מ35 ל20) אבל את האש סביבנו היא רק הציתה, ליבתה, והזיזה את העשן ממקום למקום בזריזות.
מדד איכות האויר, מדד שבשיגרה אין לנו עניין בו כי האויר שלנו צלול אחד עשר חודשים בשנה, הופך להיות המספר אליו אנחנו נושאות עיניים. ויש סיבה לשאת, כי הוא גבוה, כל כך גבוה. הוא מחוץ לטבלאות שלהם. אין להם מספר בשבילו.
מעולם לא חשבתי שתחזית זיהום אויר יומית של 9 מתוך 10 תתקבל אצלי בשמחה, כי זה שיפור משמעותי לעומת היום הקודם.
הנה עוד משהו שלא קורה בדרך כלל. תחזית מזג האויר, זאת שחוזה כמה חם או קר יהיה, ומה יפול עליך מהשמים: שמש, גשם או משקע אחר, מספרת לי שמה שיפול עלי זה עשן, והרבה.
זאת תמונה של Jesse Schpakowski שפורסמה בראשית אוגוסט. המראה הוא מאיידהו-פיק למטה לעמק ואפשר לראות בבירור שאפשר לראות בבירור. באמצע אוגוסט, לא יודעת מה היה אפשר לראות מאיידהו. גם בגלל העשן וגם בגלל שבכלל אסור לטפס לשם בגלל סכנת שריפה.
משפחה על מסכים:
שני הבנים החביבים עלי בעולם:
איפה אור?
עשן על המים. כתבו על זה שיר.
עוד לא בת שנתיים וכבר פותרת סודוקו.
נטי שלי.
אורקי שלי במקומה הטבעי.
איזה ילד בטיחותי!
כל כך מעושן שאפשר להסתכל על השמש.
איך טל גמר באוהל?
בראשית באה טטהלה וקיבלה את החדר של אור. הילדות עשו תורות מי ישנה על מזרון קמפינג בחדר של טטהלה בעוד היתר ישנות בחדר הבנות.
אחר כך באו אוני ושושה עם מאיה וקיבלו את חדר ההורים. ההורים קיבלו מזרון מלכה בחדר הבנות (כמו בימי קדם, כשכל המשפחה ישנה ביחד) ואת בטסי שבחצר. מנין דרות הבית עלה לעשר.
בלילה הבא הגיעה פרן עם שלוש בנות. ארבע עשרה בסך הכל למי שסופרת. פרן קיבלה את בטסי עם צרור מצעים וכלי מיטה וברכות לשינה טובה. הילדות, שהתרגשו מאוד לראות אלו את אלו (הן גרות בקלונה עכשיו. רחוק רחוק) הוזכרו שוב ושוב שלפני תשע כולן במיטות. לכולן השכמה מוקדמת מחר, גם אם מסיבות שונות. נטע ביקשה לישון עם האורחות, תוך הבטחה שפרן לא תיתן להן להוציא מילה. קשת פצחה בבכי כי תמיד נטע והיא לעולם לא. אור הלכה לנחם את קשת. אמא התעצבנה שהן לא במיטות כמו שהבטיחו. יובל אמר – כל זה לא בשבילי והרים אוהל בחצר. טל משך עוד מזרון קמפינג ושק"ש ועבר לאוהל. בחושך קשת עברה למזרון של אמא שבתורה הסתכלה על מיטת קומותיים שעומדת ריקה לגמרי, בזמן שהבית שוקק נשים, נערות וילדות. נטע חזרה הביתה כי לא מסתדר לה בבטסי עם כל איסורי הדיבור. עד עשר באמת כולן היו במיטת, ישנות (מיטה אחת פנויה) ומחצות טל התחיל להיאנח אנחות קטנות באוהל זוגי. מה קורה טל?
"I think tent is not a good match for me"
בבוקר, מוקדם מדי בשביל כולם, הן נאספו במטבח, הילדות הלכו לסדנא שלהן, יובל עדכן את נעמה בקורות הלילה והיא מצדה חייכה ושמחה שיש ילד אחד קטן ומתוק בצד שלה. מישהו להישאר איתו בבית, אם היתר יחליטו לעשות את הדבר הזה שקנדים עושים. קמפינג.
בכל פעם שיובל מכין בצק (וזה קורה לעתים תכופות. הקהל גדול ורעב) שושה מתרגשת ומצלמת. רווח שלי.
כל הזמן הוא גוזר ומדביק וצובע, התינוק הזה.
אליוט החתולה.
לוקחים את שושה ואוני לאכול קרואסונים שווים ולפגוש את מייק האופה במטבח העמק שבווינלו. טל בוחר להצטרף כגלגל חמישי חורק. מרגע שנכנס לאוטו לא מפסיק לקטר, למרות שמדובר בנסיעה של רבע שעה בלבד (מדדנו).
"I can't believe it. I'm literally sitting in a moving chair"
"נכון. ליטרלי. אתה יודע למה? כי אין דבר כזה פיגורטיבלי 'כיסא זז'"
"mom, shut up and drive faster"
"אני נוסעת שמונים ושמונה, זה מספיק מהר בשבילך?"
"אני רוצה שיהיה מהר כך שאני רואה את העצים זזים מולי כשהם מטושטשים"
"אז תצמצם את העיניים"
"באמת יותר טוב"
למה יש פה תרבוש? למה אור הכינה תרבוש? למה היא חובשת תרבוש?
כי תרבושים, כמו גם עניבות פרפר, הם cool.
מאיה הזאת. היא משו אחר.
והקוקיות שלה הן הכי אחר. פלא כזה.
יש לי עוד איזה חמש מאות תמונות מהמצלמה של שושה לבד. אני לא יודעת כמה חלקים יהיו לאוגוסט אבל נראה לי שישברו פה שיאים. בינתיים, חלק ראשון נגמר.