לילה של כוכבים

מה תעשה מורה שמתחילה ללמד כיתת ג'-ו' על חלל?
שיעורי בית ליליים שכוללים צפייה בשמים?
טיול כיתתי לפלנטריום?
צפיה בקוסמוס-הדור-הבא?
במקרה של רוקסי, המורה של קשת, none of the above.
רוקסי בחרה להשאיר את הילדים למסיבת כוכבים.

זה היה לוח הזמנים המתוכנן:

בבוקר קשת התחילה לחפש את מה שלא טרחה לחפש בלילה. מזרון קמפינג. דיסק-און-קי. אמא בבקשה תמצאי בשבילי ואז תשימי עליו את הסרט וול-אי. אין לי לא זה ולא זה אבל אצל קשת אמא קוסמת והכל אפשרי.
את המצרכים לארוחת הערב שלקחתי על עצמי לבשל נאלצתי להכניס הביתה מהאוטו למשך הלילה כי כבר קר מדי וחסה מופשרת, כמו גם חלב שעבר עליו קרח, הם לא כיף.

זהו היום האחרון שלנו בבית וקרה שהוא מלא בסידורים מחוץ לבית.
בדרך לרופאה (על אופניים. קר!) אני עוצרת בבית הספר, רצה פנימה, מגישה לרוקסי מקל-זיכרון עם סרט וחבילה גדולה של חמאה. החמאה בשביל הפופקורן בזמן הסרט.
רצה משם הלאה לפגישה שלי.
בדיעבד, מסתבר שהסרט לא עבד טוב. אבל היה פופקורן מלא חמאה וזאת תמיד חגיגה.

כשישיבת ועד ההורים נגמרת אני נכנסת למטבח ומתחילה להריץ את ארוחת הערב. סיר מים גדול מאוד בשביל הפסטה. איזו טעות. הסיר הזה עמד על האש שעתיים ולא רתח. ארוחת הערב עברה בנעימים, בלי שום דבר לכתוב עליו הביתה, בלי שיכולתי לרוץ מסביב ביחד עם הילדים ולעבור איתם את התחנות שרוקסי הכינה עבורם.
היו שם יצירת פלנטות מדיסקים, משהו עם מרשמלו, חיפושים של כלמיני דברים ברחבי בית הספר, פעילויות חוץ שכללו אשכרה, כוכבים וכד'.
בית הספר הריק מילדים אחרים ומצוות רחש ילדים ומדי פעם עברה איזו אמא לראות מה קורה. מזל שאחת מהן צילמה ושלחה לי תמונות.

טלסקופים.

מומחים סייעו לילדים להבין כמה דברים. למשל על יחסי גודל. היתה מעורבת בעניין גם ריצה לאורך מגרש הכדורגל, כנראה בשביל להדגים מרחקים יחסיים.

והיתה גם אפפ, כמובן.

בפנים יש יצירה מכל מיני סוגים.

אני יודעת אילו כמויות של מרשמלו רצו שם. ראיתי את שקיות הקניות. גם אם חלק הגיע לקונסטלציות, היה שם הרבה יותר וכל הסוכר הזה צריך ללכת לאנשהו…

בלתי אכילות היו הפלנטות מהדיסקים.

ואז הם באו לאכול.

אחרי שמשפחתי באה לעזור לי בפינוי ("בואו לפה לאכול שלא אצטרך לארוז הרבה שאריות") יצאנו החוצה למה שהרגיש כמו חושך מוחלט וקור מצמית (הראשון התברר כמשהו זמני. כשהעיניים התרגלו יכולתי לזוז בלי לדרוס אף אחת. השני לא הלך לשום מקום) כדי להסתכל דרך טלסקופים עצומים שהביא וויין מנלסון וכיוון אותם לגרמי שמיים שונים במומחיות מרשימה.
ראינו כמה מערכות עם שנות שאני לא זוכרת. ראינו את מאדים.

משם הלכנו הביתה ואכלנו חטיף מרס, כי זה התבקש.
מאחור נשארו רוקסי, כמה הורים וכעשרים ילדים שהעמיסו סוכר מוקדם יותר.
גם ריצה ממושכת לא ממש עזרה להוריד את רמות האנרגיה.

בבוקר באתי לקחת את קשת. מצאתי את רוקסי מדברת חצי ברור. היא היתה זומבי לגמרי. הילד האחרון נרדם בשתיים והראשון התעורר בארבע. בין לבין הם הלכו לעשות פיפי ודלת הספריה חרקה ונטרקה עם כל כניסה ויציאה. איזה לילה…

האישה הזאת קדושה.