הדלקת נרות אצל כפיר.
לא ברור ממתי התמונה הזאת אבל גם היא מהבית של כפיר.
מפגש משפחתי של גור-אריה בזכרון.
את זה יש לי רק בישראל.
וגם פינת תה שמלאה בעשבים טריים, אפילו בחורף.
חמודים כאלה.
אור גדול.
אור ואהבה.
גדיים טריים.
בזבוז של בוקר. ביקור בבנק. שילוב בלתי נדיר של לא-חכמה ולא-רוצה-לעזור־לך. כמה חבל. בינתיים נהנה מהמאפים שאספנו בדרך בכפר כמא.
אוני בתנוחה אופיינית.
בשכונה של שושה
משם לאחותי. והנה גם אחי.
יום הולדת לאליה.
האוכל של אחותי. מממממ.
ומה מחלקים ביום ההולדת? צמידי סוכריות!
(מזל שהיה אחד ספייר. אז גם אני קיבלתי)
בחזרה ליבנאל. איקרה שאבא הכין!
סלפי עם תיקים.
שאריות ממולאים מהאירוע. יטופל.
אני חושבת שבמקרה הזה אפשר לומר – רק בישראל. איפה עוד תראי חנוכיה על הכביש?
אני לא אוהבת לקנות בגדים. ממש לא אוהבת. אבל קשת צריכה וזה. אז נסענו למתחם בכפר תבור.
סלפי עם סלב. או – "אני ואוני".
יפה התבור.
מיץ תפוזים סחוט טרי מתפוזים טריים. גם לזה אתגעגע.
סדרת תמונות של קשת. מסתבר שאפשר לשים עליהן כיתוב!
לקחנו אוטו חדש, של סבתא פסי, ובכמה ימים מבוצבצים הפכנו אותו למשהו שנראה ממש שלנו. טוב שיש קשת שאוהבת לנקות כדי להציל את המצב.
יוצאות למרכז. כל התיקים שלנו כבר ארוזים. נפרדות לשלום מיבנאל.
(בשקית מאחור – מעילים ומגפיים. הכי לא שימושי).
ומהתבור.
והנה, רגע לפני עזיבה, הילדות מפתחות התמכרות לחלוז'. איפה הייתן עד עכשיו?
