אחד הארוכים. שבעה חודשים זה לקח. אבל היה שווה כי יצא יפה וגם כי חשבתי על שושה בכל הזמן שסרגתי אז נהניתי כפליים.
תמונה אחת מטושטשת ועוד כמה עם שאל שמונח על צד שמאל, אבל לא נורא, לקראת סוף הפוסט יהיו תמונות יותר טובות. יש למה לצפות!
החורף סוףסוף הגיע, עם שלג וטמפרטורות נמוכות שהקפיאו את האורחת המיוחדת שלנו ושלחו את נטע לפנות שלג בחצר האחורית.
בתאריך יום ההולדת המשותף של טל ונטע אכלנו עוגת יום הולדת שהיתה עוגת שמרים של טטהלה, לפי בקשת החוגגות. למזלנו היתה לנו טטהלה בבית אז העוגה היתה אותנטית ולא חיקוי.
בצעד תקדימי ערכנו את מסיבת יום ההולדת ה12 של נטע יום אחרי תאריך יום ההולדת שלה. עד עכשיו אני לא מעכלת את זה.
עוגת יום ההולדת השניה (הראשונה היתה עוגת שמרים) היתה עוגת גבינה עם ציפוי שוקולד ופירות יער.
"אמא, אני כלבלב"
"אוקי…..הי! טל! אני לא אוהבת שאתה קופץ עלי ככה!"
"אמא, אני כלבלב לא מאולף"
מהדברים שרואות בחלון כשחורף
כריסטינה העניקה לי מתנה לפני שנסעה: סל סרוג (מעשה ידיה) מלא בביצים (מעשה ישבני תרנגולותיה וברוזיה) ועוד תרנגולת סרוגה (מאותן הידיים ממש).
אני חוזרת הביתה מחופשתי המעולה אצל כריסטינה. עוד לא מורידה את התיק וטטהלה מראה לנו שתי חתיכות של צינור PVC שקניתי מזמן בשביל מתקן האכלה וטרם השתמשתי.
טטהלה: "אני רוצה להשתמש בזה למשהו. מצאתי את זה בסדנא של יובל, אני יכולה להשתמש?"
נעמה: "זה לא של יובל. 'בואי נחפש בברגים של אבא', 'מצאתי את זה בסדנא של יובל' זה לא של יובל. אני קניתי את הברגים, אני קניתי את הצינור הזה. זה שלי"
טטהלה: "אה. אוקי. אז זה הסטודיו של נעמה"
יובל: "ככה? אם זה שלי אז זאת סדנא ואם זה של נעמה אז זה סטודיו?"
(אי אפשר לצאת מאיתנו)
ואם להשלים את זה שאנחנו עוד רגע ב2017, דקה אחרי התקשרתי לדבר עם ליאון על הסאונה שמתוכננת להמשך היום.
"שאחכה שתתקשרו אלי כשאתם חוזרים או שפשוט אגיע?"
"פשוט תגיעי. אם עוד לא הגענו – את יכולה להתחיל את האש"
"אין בעיה, אני אתחיל את האש"
"לא, צחקתי. את לא צריכה להתחיל את האש. אם יובל יבוא איתך הוא יכול להתחיל את האש"
"עכשיו הסתבכת ליאון. אני לא יכולה להתחיל את האש אבל יובל כן? תשובה לא טובה…"
"לא לא! את יכולה להתחיל את האש. אין בעיה. מה, יובל לא בא?"
בשנה שעברה החורף היה בלתי יציב והטמפרטורות זגזגו מעל ומתחת לאפס, מה שהשפיע לרעה על מגרש ההחלקה של סלוקן. השנה המצב יותר טוב והבעיה היחידה היא שלפעמים יורד שלג על המגרש ואז צריך לעזור לו להתגלות. זאת הסיבה שכשלקחתי את טל להחליק, לקחתי איתי גם את-שלג.
כשהגענו מצאנו שכבה של 15 ס"מ שלג על המגרש וטבעת מפונה מסביב למגרש. מישהו התחיל את העבודה.
שחררתי את טל להחליק (לדדות בצעדים מהוססים) והלכתי לפנות עוד קצת, ביחד עם האיש ההוא שכבר היה שם עם את משלו.
כך זה נראה כשנכנסת שיחת טלפון מהעבודה בדיוק כשיובל נמצא בבית לארוחת בוקר. הוא בורח אל מקום שקט (השלג בולע רעשים).
את השאל הזה סיימתי בראשית האביב ואף פרסמתי פה תמונות שלו, באור טבעי. עכשיו הוא יצא בדרכו ליעדו אז עוד כמה תמונות צולמו, באור מלאכותי. זה מה יש. שאל מרובה עיניים בעיצוב מקורי (משולש של נוצות ומניפות).
עלתה תהייה למה כל כך חשוך במקלחת. הנה התשובה.
וזה השאל מתחילת הפוסט, בתמונות מוצלחות, בחוץ.
