בעוד כמה שבועות הכיתה של אור ונטע יוצאת לטיול קאנו, כזה בו שמים את השק"שים, האוהלים, הבגדים ויתר הציוד ב"שקים יבשים", אורזים את האוכל בפחי זיתים (בלי הזיתים, והפח – מפלסטיק), מניחים הכל על סירות קאנו וחותרים אל עבר עתיד טוב יותר, על גבי האגם שלנו. כשהעתיד מגיע – חונים ללילותיים, איפה שאין גישה לרכב או קליטה סלולרית, רק יער ודובים.
עד שזה יקרה, הבלתי ממושמעים צריכים להוכיח רצינות ומשמעת וכל הכיתה צריכה להראות שיש לה יכולת לחתור במשך כמה שעות. העבודה על שיפור ההתנהגות התחילה כבר לפני כמה ימים והשבוע התחיל מחנה הכושר שלהם.
היום יהיה יום חוף ואני אהיה חלק מהצוות, החלק שנמצא ביבשה.
אני קמה מוקדם ומארגנת כל מה שצריכה, נשנושים, מים, הקיאקים כבר באוטו עם חליפות ההצלה. הכל חוץ מטל שישן עם השיער הקצר שלו.
קשת יושבת ליד השולחן ובמקום לאכול פותרת תרגילי חיסור באלפים. אתמול אצל אורה היה לה שיעור מתמטיקה (יש לה חברה שאשכרה בחנ"ב, לא חפפנית כמונו) והיא נהנית להשתמש בכישור החדש שלה. במיוחד מלהיבה אותה פריטה.
אני נותנת לה שנות לידה של בנות משפחה שונות ומבקשת ממנה לחשב את גילן עד שמגיע הרגע שצריך לצאת והיא עוברת לאוטו. טל עדיין לא התעורר. אני מעירה אותו ברכות ומעבירה אותו לאוטו עם כותונת לילה. לא התחלה טובה.
האוטו מלא. אתמול הייתי בקסלגר. בסך הכל הזדקקתי לקיאק ילדים אבל נראה היה לי לא מתאים לנסוע רק בשביל זה אז העמסתי על האוטו שלוש חברות ויצאנו לקרוע את העיר, עד כמה שקסלגר היא בת קריעה.
במקום קיאק קניתי שניים (לאם ולילד) וצהלתי כשגיליתי ששניהם נכנסים ועדיין מאפשרים לארבעתנו לשבת באוטו בנוחות. זה אומר שאוכל לקחת אותם לאגם בלי לעשות עניין, בלי לקשר לגג, בלי לחבר עגלה. זה ממש בר ביצוע!
משם למסעדה הודית, אליה אי אפשר לבוא עם הילדות שלי כי אפילו אם הם מטגנים להן שם צ'יפס, הוא יוצא חריף רק בגלל מה שהיה לפני כן במטגנת. חגיגה!!
בדרך לקולנוע אנחנו עוצרות בסופר ומנקות את המדפים משוקולד. ככה זה אימהות – חייבות להיות מצוידות.
השוקולד מצויין, הסרט נהדר וכשאנחנו יוצאות מהקולנוע עוד לא לגמרי חושך למרות שכבר תשע.
כן, לגמרי קרענו את העיר. אנחנו פשוט חיות רעות אנחנו.
ויש לי שני קיאקים 
בחוף יש ארבעה עשר ילדים וארבעה קאנו. אני מקבלת מטקי הוראות הפעלה ושעון עצר.
אני לובשת ז'קט, חובשת כובע, תולה את הסטופר על הצוואר ומרגישה הכי מאמנת. לא, אני לא אוריד את המצחיה כדי לכסות את העיניים, אני לא מחפשת דיסטנס, להפך. כל השנה אני אומרת לטקי שאני לא רוצה שתשים אותי עם הבנים או תיתן לי להסתובב בכיתה ולעזור רנדומלית כי הם לא שמים עלי. הם לא מכירים אותך, היא עונה לי תמיד, לוקח זמן לבנות אמון.
אולי היום נעשה עוד צעד בכיוון.
בכל פעם יש לי ארבעה או שישה תלמידים ואני צריכה לתזמן להם דקה ולהכריז על מחצית הדרך. 3 2 1 תתחילו. 3 2 1 לעצור. שוב ושוב. כן אני מרגישה קצת התקרבות. וסופסוף אני יכולה לשייך את השמות ברוס וסם לפרצופים. כברת דרך!
את הקיאק הצהוב אני מביאה אל שפת המים לפני שהכל מתחיל ומרכיבה את המשוט שלו. טל יושב רועד באמצע המדשאה עם חולצה של אור, אחרי שדחה בתוקף את חולצת השמש שהבאתי לו. כי היא ורודה.
זהו, נראה לי שאני יכולה למסור את כל השמלות שקטנות על קשת וכל הבגדים הורודים האחרים. יש לי פה התחלה של גל נגד שאין לדעת מתי יגמר.
אחרי שרעד מספיק הוא בא אלי שאלביש לו את חגורת ההצלה כדי שיוכל ללכת למים עם הקיאק. הניסיון נגמר מהר מאוד כי הרוח חזקה וקר ולא נעים. הקיאק מתנגד לו וקר לו ברגליים.
את יתר השעה הוא מבלה על הידיים שלי.
מאוד חמודים הילדים האלה. רציניים. עושים את הסטים שלהם בכוונה גדולה.
שליש מהם נמצאים על גבי סירות קאנו במים עם טקי, לומדים טכניקות חתירה ומתאמנים בזמן שהרוח לוקחת אותם לאן שהיא רוצה, שליש אחר לומד תיאוריה של חתירה ושליש עושה סטים של כושר עם המאמנת המהוללה עם הסטופר. כל סבב נמשך חמישים דקות אבל עם מקדם הרוח זה מרגיש יותר כמו חמישים וחמש.
אחרי הסבב הראשון טל עבר לרעוד במשרד של אבא ואני המשכתי בידיים פנויות.
אחרי הסבב השלישי והאחרון הגשתי לילדים את שאריות הפסטה מאתמול, עם סלט חסה ולחם שום (למקרה שאין מספיק פחמימות בפסטה). ארוחה חמה במזג אויר צונן. אפילו יובל הדליק קמין בבית. זה לא צחוק הקור הזה!
ואולי זה טוב שהיום היה כזה רוחני. עדיף לפגוש כזה באימונים ולא בטיול עצמו. נראה שהטיול יעבור לאגם אחר שממוקם באזור מוגן יותר.
נטע כבר יודעת לדבר בשפת הקאנו, עם המילים שמחליפות "ימין" ו"שמאל", המילים שמתארות את קדמת הסירה ואת אחוריה ואת השמות לחתירות השונות. היא למדה אותן בישיבה עם המורה שלה בתוך קאנו וגם בישיבה עם החברים שלה באחורי הטנדר של המורה שלה, בבריחתם מהרוח והקור. יש מי שפרק הלמידה שלהן היה שמשי והן התפרקדו על החול והיו אחרים שהלכו ללמוד בשירותים, כי יש להם ארבעה קירות ודלת שנסגרת. כולם יבחנו בשבוע הבא על החומר.
אור וטלה, לומדות בשמש הנדירה, על החול
והחול – חולו של מגרש כדורעף בשולי החוף
נטע וזק
עכשיו הרגליים שלה אמורות להתרומם באויר
הצליח?
שכיבות סמיכה אחוריות
על גבי בול עץ, מול האגם
אור, סופרת לטלה, מה שזה לא יהיה
ובינתיים, במים
אור באימוני מדרגה, נטע במים
נטע, טקי ומילטון, חותרות נגד הרוח