טל נכנס חזק לקטע של "יומנו של חנון". הספרים הם להיט קריאה אצל נטע וקשת, הן קוראות את כל הספרים שוב ושוב ויכולות לדקלם אותם. טל מצדו צופה בסרטים (תוך שמחזיק בחיקו את הספר המתאים לסרט בו צופה) ומדפף בספרים הלוך ושוב תוך חקירה שלהם והסקת מסקנות. כשהוא מוצא מישהו שיקריא לו – הוא גם זוכה להקראה של הספרים.
הוא מתלבש כמו גרג ולוקח את התיק שלו על כתף אחת (כמו גרג). הוא מכנה את סגנון הנשיאה הזה – גרגיש.
הוא מחקה את גרג במסגרת מה שיש לו (לוקח משאית ומדמה אותה למשחק וידאו).
אף פעם לא היה לי ילד בגילו אז הכל חדש.
אני לומדת
למדתי למשל שהגוף שלו מחביא הרבה קפיצים, רובם מתוחים כל הזמן.
למדתי שהוא צריך לזוז ולהרגיש, רצוי חזק.
אני מוצאת אותו לפעמים רץ ונתקע בקירות שוב ושוב. למרבה המזל הוא לא עושה את זה עם הראש ראשון.
הוא קופץ למרחק בין ספות.
הוא קופץ על אמא. כל הזמן.
למדתי שכשהוא מסתובב ונתקע באנשים או חובט בחפצים במחבט (לפעמים להיפך) אז הכי טוב לכוון אותו לפעילות עם אימפקט שאינה מזיקה. לפעמים להוציא אותו החוצה יספיק, הוא כבר ימצא במה לחבוט או להיחבט.
לפעמים לא.
הוא לומד לחבר מספרים/כמויות. עם אצבעות.
היינו בחוף והוא מצא שתי פחיות בירה ריקות. אמרתי לו שהוא יקבל בחנות 10 סנט על כל אחת מהן. הוא ביקש שאפרוש את שתי ידי מולו, אחר כך הוא ספר את כל האצבעות שלי ואת כל האצבעות שלו בשביל לדעת כמה כסף יקבל.
כשאנחנו משחקות חתחתול וצריך לסכם את ערכי הקלפים בסיום, הוא נעזר באצבעות שלי ואם יש צורך לשלוף עם כפות רגליים אז זה די בטוח שהוא הפסיד.
חגיגת שבועות אצל חיה. נטע הגדולה הביאה ורדים שקטפה בגינתה, ענת הביאה חוט ברזל, משניהם יחד יצרנו זרים לכל דורשת.
נטע הגדולה
הכל זרם על מי מנוחות, הזרים נשזרו, ענת דרשה,
ענת
הילדות שלי שיחקו עם הילדות של the friends
כוסות
עברנו משלב הנשנושים לשלב האכילה והנה סול מתחיל לנגן. פת-אום טל פרץ החוצה, הלך לאוטו, שלף דגל שנשאר שם מחגיגות יום העצמאות, חזר לסלון ופצח בריקוד.
למרות היותנו טיפוסים אנטי סוציאלים מוצהרים, מצאנו את עצמנו נשארים הרבה מעבר לנשנוש ולנימוס. בטח בגלל שהיו שם אנשים נעימים.
משפחה יפה, "the friends".
פרצופים מכותרים לזכור.
יובל צחק עלי ואמר שאני עושה תה אפרוחים. אני לא.
פשוט זיהיתי אפרוח צולע. שמתי בקבוצת חוואי קוטני תמונה של הברך שלו וקיבלתי המלצה לעשות לו אמבטיות פושרות של מלח אפסום.
chicktea
נו, בסדר. זה באמת מגוחך. מותר לצחוק עלי. אבל זה לא תה אפרוחים. אני לא חולטת אותו (עדיין).
אחרי שלושה ימים כאלה של ספא ועוד עשרה ימים של בית מלון (שיכנתי אותו בנפרד מאחיו, בתוך הבית, שלא ידרס על ידי הרולות) החלטתי להחזיר אותו לבלות עם כולם ואם ימעך – ימעך.
עד כה – לא נמעך. הוא קטן וצולע אבל מלא ברוח טובה.
קראתי לו Thanksgiving.
מדי פעם אני מגישה לארוחת הערב Fresh Rolls. זה כמו ספרינגרול ("אגרול") אבל בלי הטיגון. כמו עם סושי, אני לא מוכנה לקחת על עצמי גילגול המוני ואני מגישה לשולחן ירקות קצוצים למילוי, דפי אורז וקערת מים לטבול בה לפני הגלגול.
טל עוד לא הפנים את הרעיון שהירקות אמורים להתרכז באמצע הדף כדי להתגלגל יפה. לא נורא.
הבעיה היא שזה גם לא מתגלגל וגם לא מתאים להיות תמונת פרופיל בפייסבוק.
squirl
טל ואמא עוברות על ערימת בגדים שהגיעה מאליאס. הכל בגדים של בנים.
"תראה את החולצה הזאת!"
"oh, yeah, totally Gregish, I want it"
"מה עם החולצה הזאת?"
"Gregish. love it"
"תראה את זאת! כלכך גרגיש!"
"no, this one is more Mannyish, but I like it too"