לא לצמחוניות.
טכני וגרפי כאחד.
כבר כמה שבועות שאני רוצה לטפל בארנבים ולא מגיעה לזה. בעיקר בגלל היעדר יובל.
לפני כמה ימים כריסטינה אמרה – נו, מתי כבר נעשה את הארנבים שלך? גם לי יש כמה. אז קבענו להיום.
הארנבים כבר בני 5 חדשים וכבר אמר מישהו שמגיל 4 חדשים (או שמא 14 שבועות?) הם אוכלים כמו טינאייג'רים וזה לא כלכלי להחזיק אותם. שמתי לב.
כשכריסטינה הגיעה, שולחן הניקוי שלי (זה המתקפל, שיש לו כיור קטן וברז מובנה. קניה מוצלחת בשבילי) כבר היה מחובר בצינור ארוך לברז בחדר הכביסה. בשלב זה של השנה כבר אין לי מים בחוץ כי ניתקנו אותם לכבוד החורף אבל בתוך הבית יש גם יש, ולא סתם מים – מים חמים.
הטמפרטורות בימים אלה הן חד ספרתיות. היום זה היה מתחת לשש.
חשבנו ביחד מה נעשה בעניין הקור. יש לנו כפפות עבודה שהן גם מחממות וגם חוסמות מים ברב הצדדים (לא בגב כף היד) אבל דרושה יותר רגישות בכף היד ממה שהן מאפשרות. מיהרתי למכולת וקניתי לנו כפפות מטבח צהובות שהן גם דקות מספיק וגם עבות מספיק ועמידות במים מכל הכיוונים. הוספתי כמה כפפות לטקס מהמעדניה, שיהיה.
הכפפות הללו החזיקו מעמד כעשר דקות, עד שלקחנו לידינו את הארנב הראשון, הוא בעט ובעזרת הציפורניים שלו קרע לנו אותן. אבל המשכנו איתן עוד שעתיים, כי קר.
עמדת העבודה כללה שתי עמדות תליה (בורג שמוברג לעץ. אחרי שהבורג נשבר מחמת העומס הברגתי שניים במקומו) ומתחת לכל אחת דלי לאיסוף סחלה.
תזכורת לפעם הבאה: שקית אשפה בתוך הדלי תחסוך קרצופים. (דם דביק ממים).
אחרי שניסיתי כך וגם אחרת, מצאתי שהכי נח לקחת חבל (קוראים לזה חבל סנפלינג?), לסדר לו שתי לולאות מתהדקות בשני הצדדים (כך שהלולאה מוזנת ממרכז החבל ולא מהקצה. כך שמשיכה כלפי הקצה גורמת להידוק) ולא לחבר אותו לבורג. כשיש ארנב לתלות – להכניס קצה של כל רגל לאחת הלולאות ולהדק ואז לקחת את מרכז החבל וללפף סביב שני ברגי התליה. זה נח כי את החיבור של הארנב לחבל כמו גם את הניתוק של קצוות הרגליים מאוחר יותר -אפשר לעשות בגובה נח. פחות מאמץ לידיים ולכתפיים.
חוץ משני דליי הג'יפה היה שם דלי גדול לאיסוף התוצר המוגמר ועוד דלי (אותו דווקא זכרתי לרפד בשקית אשפה גדולה) בשביל הפרוות. מצאתי מישהי שתיקח אותן.
קערה גדולה חיכתה לאברי פנים. אני חושבת שכיסינו הכל.
אה, מקל של מטאטא. גם את זה צריך.
עוד כריסטינה ואני מתארגנות וקאי מופיע. הם הגיעו לסלוקן (זה אירוע. כי עכשיו הוא ופרן גרים מחוץ לסלוקן ויש להם תינוק קטן) והנה הם אצלנו. פרן מבלה איתנו קצת בחוץ ואז נכנסת בחזרה להתאחד עם התינוק שלה ועם האטרקציה שיש לנו בבית: ווי-פיי.
קאי לוקח סכין ומצטרף אלינו למשימה.
המעבר מארנב חי ובועט ושורט לארנב שקט ורפוי נעשה באמצעות אותו מקל מטאטא ואין מה לומר – זה יותר נחמד מאשר הפעולה המקבילה על תרנגולת. שם צריך או להוריד לה את הראש או לחתוך עורקים ולדמם אותה אל מותה. למרות שזה יותר נקי ומהיר – אני משאירה את החלק הזה לכריסטינה וקאי שהם יותר קולים ממני.
גם הפירוק של הארנב קל יותר מזה של תרנגולת.
נתחיל בזה שאין לו נוצות.
אני עושה חתך מסביב לכל רגל ואז מפשיטה אותו מהפרווה במשיכה כלפי מטה. הגברת שביקשה את הפרוות תקבל צינור יפה ונקי.
גם ההמשך קל יותר כי הוא מתבצע בתליה (קאי מעדיף ניקוי אופקי. אנחנו מדממות לו את הארנבים בקונוס של התרנגולות). חתך אנכי בבטן (בזהירות. הכי טוב לשים שתי אצבעות ולחתוך ביניהן. לא לחורר מעיים) וכל מערכת העיכול נשפכת לתוך הדלי כמעט מעצמה.
כליות, כבד, ריאות ולב הולכים לקערה. חיתוך של קצוות הגפיים והארנב הערום והנקי מוכן לשטיפה במים חמימים.
זה פשוט.
זה נחמד לעשות את זה עם חברים.
כשאנחנו עוברות לידיים חשופות אנחנו מגלות שלא קר לנו. כנראה בגלל שהארנבים עצמם חמימים.
הילדות של כריסטינה אצלנו בבית כבר מאתמול. גם הן וגם שתי הצעירות שלי לא מתרגשות ולא נגעלות. יש להן שאלות והן באות לראות מקרוב מה קורה או צופות בנו מחלון הסלון.
אור ויובל, לעומת זאת, מכסים עיניים כשעוברים בסביבה. זה עניין של גיל?
כשאנחנו גומרות עם שלי (16 במספר. השארתי שלוש אמהות ועוד שני ארנבים שנראו לי קטנים מדי) כריסטינה קופצת לבית שלה וחוזרת עם רביעייה משלה, אותה אנחנו גומרות צ'יק צ'ק.
מתחיל להחשיך.
בבית אנחנו מארגנות אותם בשקיות מתכווצות, טובלות במים חמים והנה הם כולם מוכנים לפריזר.
עם הפסקות תפעול והסעת ילדות, כל הסיפור לקח חמש שעות מקצה לקצה, רובן ללא קאי, רק שתינו.
עכשיו מה שנשאר זה לאהוב ארנבים מבושלים 