אוהל בשלג

לילה ללא אור עבר עלינו. היא היתה במרחק נגיעה אבל לא התקרבנו, נתנו לה את המרחב שלה. לא עשינו פאדיחות.
בפברואר יש להם טיול של כמה ימים בהרים. הם יצעדו בשלג עם כל הציוד על הגב (אור עדכנה אותנו שסנואומובילז יגררו אותם לנקודת ההתחלה כשהם על הסקיז שלהם, אוחזים בחבל הקשור לכלי הרכב), יקימו מחנה ובטח יעשו סקי back country (ז"א – באזורים מרוחקים, איפה שאין מעליות שלוקחות אותך למעלה, או אפילו סתם נפש חיה) במהלך ימי השהות שלהם בTiz-El-Nabi.
אבל! אתה לא לוקח 14 נערים ונערות לכמה ימים בהרים בלי להתאמן על הדברים החשובים, כמו איך להקים מחנה בשלג, איך להקים מטבח בשלג ועוד.
אז ביום חמישי אחרי הלימודים הילדים לא הלכו הביתה אלא נשארו בבית הספר והקימו מחנה במגרש הכדורגל. היתרון במגרש הכדורגל זה שהוא שטוח. החיסרון בתנאים של יום חמישי היו שהטמפרטורות היו סביב האפס, מה שיש להניח שלא יהיה להם שם בהרים. אבל יש גבול למה שאפשר לצפות ממגרש כדורגל באמצע ישוב.
הם הידקו את השלג והקימו אוהלים ותקעו יתדות, הם חצבו שולחן מטבח וכסאות. הם ישנו באוהלים שלהם והכינו את כל ארוחותיהם במגרש. בהיעדר יער קרוב שאינו חצר של מישהו, את השירותים שלהם הם קבעו בבית השימוש של בית הספר.

כשהגעתי לקחת את אור מבית הספר ביום שישי, פגשתי שם עוד הרבה הורים מהכיתה. בד"כ הילדים הללו מגיעים בכוחות עצמם ובעזרת האוטובוס הצהוב הביתה, אבל עם כל הציוד הנוסף, לא רק אני הרגשתי שנדרשת כאן עזרה.
אחר כך שאלתי את אור לגבי השקית הגדולה והכבדה שהיתה מלאה בהרבה מצרכי מזון. מסתבר שאלו השאריות של קבוצת המזון שלה, אפילו לא של כל הכיתה. ארבעה תלמידים. ניסיתי לברר איך גומרים עם עשרה קילו של מזון עודף והאם יהיה אחר כך ניתוח אירוע כדי להסיק מסקנות לגבי כמויות (כי לסחוב ממגרש הכדורגל לאוטו זה לא נורא אבל על הגב בהרים – חבל).
לא, הם לא עושים ניתוח אירוע כזה. הם כן דיברו בסוף המסע הקצר (אחרי שתלו את הציוד ליבוש) על מה שהיה אבל לא על כמויות אוכל. ולא על ההתנהגות של אנשים בתוך הצוות.
יש צוותי שינה ויש צוותי אוכל. הצוותים הם שונים כי מספר האנשים בצוותי אוכל שונה מזה שבצוותי השינה (לפעמים) ובגלל שמפזרים את הבנות בין צוותי האוכל השונים והן תמיד ישנות ביחד.

אור שלפה מהשקית את הלחם הפרוס המהודר שקנינו (היה ברשימה שלה). "את יודעת למה החזרתי את הלחם? כי מהשמו היה אמור להביא חמאת בוטנים אבל הוא הביא בייגלז…" (זה מעולה. זה מאפשר כריכים משני סוגים שונים! כריך בייגל עם לחם או כריך לחם עם בייגל!) "חוץ מזה התכנון לארוחת הבוקר היה טאקוס עם ביצים והבנים החליטו שבעצם כריכי ריבה זה מה שבא להם! ובערב, לא היה מי שיעשה את הנקניקיות אז יצא שאכלתי רק פחמימות וזה לא היה לי מספיק, הייתי רעבה. וגם את הבייקון אף אחת לא הכין. ט' שהיתה איתנו בצוות לקחה חלק שווה כשהיתה נוכחת אבל היא היתה צריכה לחתוך משם מוקדם בבוקר ונשארתי עם ק' שיש לו כוונה לפעול אבל הוא לא באמת עושה ועם י' שרק מחכה שיאכילו אותו!"
ולא, היא לא מתכוונת לפתוח את זה בכיתה. "האשמות לא בונות צוות." (ומה עם למידה? איך תהיה למידה?) אבל היא כן מתכוונת לכתוב את כל מה שהיא חושבת על מה שהיה בjournal שלה ושון קורא את מה שהם כותבים (איזו דרך מבריקה לדעת על כל מה שמציק להם בלי לאלץ אותם להגיד את זה במפורש בציבור!).

הוא אמר לנו מראש שזה ככה, שון. הוא אמר – הבנות אחראיות, הבנים מנצנצים, הבנות לוקחות תפקיד אימהות ועושות הכל בעצמן או נשארות רעבות. חלק מהתהליך שהוא עובר עם הנוער שתחת ידיו (למשך שנה או שנתיים) זה לשנות את הדפוס הזה. זאת עבודה. אני מחכה לראות איך דברים יראו בסוף השנה הזאת ובסוף השנה הבאה.
בתור התחלה אני רוצה לראות את הילדה שלי מעמידה במקום את ההוא שלא עושה כלום. אני רוצה לשמוע ממנה שהיא אמרה לו: "ירחמיאל, קח אחריות על הנקניקיות, גם אם לא בא לך לאכול מהן, זה התפריט שקבענו ואי אפשר שהכל יפול על הכתפיים שלי." זה דבר גדול להיות מסוגלת להגיד כזה דבר בגיל 14, במיוחד אם את ביישנית. שלא לדבר על גלגולים אחרים של הגישה הזאת בגיל 18 ו30. יש לי ילדה עם עמוד שדרה, נשאר רק להחצין אותו. אני סומכת על שון שהוא יעזור לזה לקרות.
ובשביל ירחמיאל אני מקווה שהוא ילמד להיות פחות עצלן ונצלן, לטובת כל מי שיהיו איתו במערכת יחסים בעתיד.

ואיך היה לה לישון בשלג?
קודם כל, היא ישנה באוהל, לא בsnow cave. בגלל שמאורות שלג נוטות להיות מאוד לחות בפנים, שון מעדיף שהתלמידים שלו לא ישנו בכאלה אם הטמפ' הן מעל מינוס עשרים (אני חושדת שאם הטמפ' הן למטה מזה אז הם לא יוצאים לטיול).
מתחת לאוהל יש מצע חוצץ שלא מעביר לחות, מתחת לשק"ש יש therma-rest (מזרון מתנפח דקיק) וכל העסק הזה שמר אותה חמימה ונעימה.

בטיול המתוכנן לחצי השני של פברואר הבנות אמורות להיות ביחד בקבוצת מזון אחת. יהיה מעניין לראות את הדינמיקה בתוך קבוצת הבנות כשזה מגיע לאוכל, ואיך הבנים יסתדרו בלעדיהן. האם הם יחיו על כריכי לחם ובייגל? נחכה ונראה.