Quantcast
Channel: המסע ליפן והלאה
Viewing all 349 articles
Browse latest View live

אוקטובר 2015, חלק א'

$
0
0

הכיתה של אור ונטע יצאה לטיול היכרות. ההיכרות היא עם היכולת שלהם לצאת לטיול.
הילדים התחלקו לצוותי אוהל ואוכל, תכננו מה יאכלו, הכינו רשימות מצרכים, הכינו ציוד, בדקו ציוד, תיקנו ציוד ובבוקר בהיר אחד – יצאו לטיול בשטח. השטח – עשרים דקות מעיר מרכזית, בצמוד לכביש ראשי באזור עם קליטה, בפארק מסודר.
נטע חששה משינה רחוק מאמא אז אמא הגיעה לפנות ערב, בילתה עם החבורה מסביב למדורה (קשה לסרוג באור קלוש שכזה, אבל התגברתי) והלכה לישון בצמוד לאוהל של הילדות – בתוך האוטו. פעם ראשונה שאני ישנה באוטו ואני אומרת – אם כבר באוטו אז בוואן, על מזרון צמר עבה. היה מעולה!

כשהילדים היו מסביב למדורה ג'ואל, שהגיע כהורה מלווה, צילם צילומי משיכת אור, קבוצתיים ואישיים.

אמירה קבוצתית: כוכבים, לבבות ובולבולים

אמירה קבוצתית: כוכבים, לבבות ובולבולים

נטע

נטע

אור היחידה שעלתה על הרעיון לכבות את הפנס בין אות לאות

אור היחידה שעלתה על הרעיון לכבות את הפנס בין אות לאות

בבוקר נסעתי משם לענייני והילדים קיפלו אוהלים והלכו לחוות את האומגה החדשה שפתחו ממש מעליהם.

aur-zipline

aur-zipline

aur-zipline2

(כל התמונות מהטיול הזה צולמו על ידי ג'ואל)

netta-zipline2

netta-zipline

netta-letgo

netta-zipline

קבוצה בהפוגה בין מקטע למקטע

קבוצה בהפוגה בין מקטע למקטע

נוף ממעוף

נוף ממעוף

אמרו שלא היה כלכך מפחיד. אז למה את רצה לחבק עץ איך שסיימת?

אמרו שלא היה כלכך מפחיד. אז למה את רצה לחבק עץ איך שסיימת?

הנה אור על הקרקע, רוקמת היפרבולות, כמו שילדות עושות:

hyperbul-maker

אין לי מושג מה מעניין שם, כנראה תמונות זזות מאיזשהו סוג.

אין לי מושג מה מעניין שם, כנראה תמונות זזות מאיזשהו סוג.

"mommy, I don't remember when I was born. tell me!"
"on December 16th"
"you mean, on my birthday?!"

keshet

עוגיות טחינה

עוגיות טחינה

במסגרת חגיגות השאור הכנתי פיתות ואם כבר יש פיתות אז (לראשונה!) פלאפל. היה להיט.

במסגרת חגיגות השאור הכנתי פיתות ואם כבר יש פיתות אז (לראשונה!) פלאפל. היה להיט.

תרנגולות שמחות. חייבת לצלם אותן מעת לעת, הן כאלו חמודות!

תרנגולות שמחות. חייבת לצלם אותן מעת לעת, הן כאלו חמודות!

מסגרת מרושתת כדי לאפשר לזרעים לנבוט ולהצמיח מרעה בחצר התרנגולות. המרעה יכורסם מלמעלה ולא יחוסל מהשרש

מסגרת מרושתת כדי לאפשר לזרעים לנבוט ולהצמיח מרעה בחצר התרנגולות. המרעה יכורסם מלמעלה ולא יחוסל מהשרש

ואז אני רואה תמונות של הלול וחושבת לעצמי – אני צילמתי את זה? מה צילמתי פה?

lama1

ועוברות עוד כמה תמונות ואני מבינה מה צילמתי.

lama2

תמיד אני רואה אותם כשנכנסת ללול. כנופיה יש שם.
אז הוא מתחיל לטפס.

upwall

ואני נחרדת לגלות שהם יכולים לטפס על קירות. בעעע.

והוא מגיע עד המקום בו הקיר מתחבר לגג ויוצא משם.

והוא מגיע עד המקום בו הקיר מתחבר לגג ויוצא משם.

ובבית, במקום מוגן, עם מלכודות והכל:

חגיגות הפיתות נמשכות.

חגיגות הפיתות נמשכות.

משחת הקסמים של קשת לא התייצבה מספיק עם חמאת השיאה (ניסינו. הנסיון כשל) אז שיפרנו אותה עם שעוות דבורים ויצאה לנו בובה של משחה.

קרם מוכן, בצנצנות

קרם מוכן, בצנצנות

רוקחת מרוצה

רוקחת מרוצה

טל: "mommy, I want to listen to that Queen song…"
אמא: "איזה שיר?"
טל: "it has a funny part"
אמאף "איזה שיר זה?"
טל: "something with "Rhapsody"


פרויקט בניה קטן להארכת הגג מעל הדק בחצר האחורית דרש צביעה של המבנה לפני הנחת הלוחות. טל התנדב לצבוע.

roof-painter

up-high

painter

painting1

painting2

גם נטע

גם נטע

בענייני היפרבולות

בענייני היפרבולות

רקומות

רקומות


אוקטובר 2015 –חלק ב', הודיה וסתיו

$
0
0

בשבוע השני של אוקטובר חוגגים בקנדה את Thanksgiving. כמה אמהות ארגנו חגיגה משותפת של החנ"בים.
כדי להודות על יבולי השנה הן סידרו שולחן תצוגה יפה בו אפשר היה להציג מה שרוצות וגם להחליף שימורים.

שולחן הודיה והחלפות

שולחן הודיה והחלפות

מבט מקרוב על הענף, עם הסנאי שמטפס אל הבלוט הסרוג

מבט מקרוב על הענף, עם הסנאי שמטפס אל הבלוט הסרוג

corn

gnome

את שולחנות האוכל קישטו בדבר שנערם בימים אלה בכל בית שגידל מהן – דלועים קטנים.

קישוט לשולחנות האוכל

קישוט לשולחנות האוכל

האירוע נערך במבנה קהילתי בדרום העמק שיש בו את הפיצ'ר המגניב של גלריה לילדים בלבד. המקום הפך במהלך הערב לזירת מלחמה בין בנים לבנות. אמא אחת לקחה על עצמה את תפקיד המפשרת והצליחה לפתור את המשבר.

kids-loft

ילדים הוזמנו להביא זרעים ממה שגידלו כדי לחלק לאחרים. אנחנו לא הבאנו כלום כי היתה לנו שנה בלתי ראויה לציון בגינה (מזל שיש תותים ופטל שמגדלים את עצמם) אבל היו שם כמה מציאות שלקחתי הביתה. למשל שום ענקים שהביא הבן של ג'ולז. אם הכל ילך כשורה אז מהשן שלקחתי יצא לי בשנה הבאה ראש ואם אשתמש בכל מה שאגדל רק למטרת זרעים, בעוד ארבע שנים אוכל לזרוע ערוגה שלמה של כאלה!

seed-exchange

ויש גם את זה, שרק הכרתי בשם מתרופות טבעיות לצינון ולא ידעתי שהוא כזה דוקרני. לא פלא שקוראים לו קיפודנית.

אכיניציאה

אכיניציאה

באביב אני מקווה לגדל כמה מהם ואז בעזרת האמונה והמסורת להשתמש בהם לחיזוק המערכת החיסונית (כי תמיכה מדעית אין לזה).

הערב נחתם במופע כשרונות וקדמו לו ארוחה ובישול משותף של מרק מאבן.
stone-soup1

stone-soup2

stone-soup

המרק מוכן לאכילה. איך זה שהם זרקו קישואים שלמים לסיר והם יצאו ככה בקוביות? זה בגלל הקסם!

המרק מוכן לאכילה. איך זה שהם זרקו קישואים שלמים לסיר והם יצאו ככה בקוביות? זה בגלל הקסם!

אחרי שבושל המרק ניגשנו לאכול. המבחר היה מגוון וכמובן כלל תוויות שהזהירו מפני מה שיש או אין באוכל.
food-table

rice-balls

labled-food

wheat-food

big-meal


אוקטובר היה ברובו שטוף שמש מה שנתן לנו עוד קצת אור לפני נובמבר שהוא החודש המבאס ביקום – קר ורטוב.

המסגרת שהוצבה בחצר התרנגולות העירומה לפני כמה שבועות הצליחה לאפשר לחיטה ושיפון לצמוח יפה בלי כיסוח עד מוות מצד התרנגולות. התרנגולות יכולות לכרסם את הקצוות בלבד.
green-patch

green-closeup

רגע לפני השלג אני אזיז משם את המסגרת, אתן לתרנגולות להשתולל על החלקה הירוקה וכשיבוא האביב אני אשים להן כמה מסגרות כאלו ברחבי החצר ואימנע משעטנז (אני רואה שהאספסת לא מצליחה להתרומם בין כל החד פסיגיים המהירים הללו).


שיעור יפנית. קשת מתעניינת בכרטיסי ההירגנה.

japanese-cards

הילדות קוראות לו Bunbun,  אני קוראת לו Stew. בינתיים הוא מסתובב בחצר ומכסח את התותים.

הילדות קוראות לו Bunbun,
אני קוראת לו Stew. בינתיים הוא מסתובב בחצר ומכסח את התותים.

קניתי שפתון לכבוד האלווין.

קניתי שפתון לכבוד האלווין.

עוד לא הפנים שסתיו

עוד לא הפנים שסתיו

rider

keshet-happy

נובמבר 2015

$
0
0

בחודש אוקטובר מוצגות הדלעות בכל מקום. זה החודש הכתום, שיאו בהאלווין, בסוף אוקטובר, בו מגולפות הדלעות ועושת פרצופים. למחרת מגיע נובמבר והשוק מוצף בדלעות שאף אחד לא רוצה.
יש להבין שדלועים יש פה בשפע גדול אבל יש גם הבחנה – squash משמש למאכל, pumpkin לקישוט. כן, יש פאמפקין-פאי שיתכן שממש מכינים מדלעת, אבל הפאי הזה, זה טעם נרכש (אני לא מתכוונת לרכוש) וכמו הדלעת – הוא לא טעים.

במרכז הספורט של קסלגר, אליו אנחנו מגיעות מדי שבוע לשיעור שחיה לכל הילדות, מוצבת דלעת גדולה והזמנה למבקרים לנחש את משקלה. אני מנחשת, גם עדי מנחשת, אבל בניגוד אלי – היא מנחשת נכונה, ביחד עם עוד 67 אנשים. בשונה מהאחרים – היא עולה בגורל וזוכה בצרור כרטיסים לפעילויות במרכז הספורט (ביקור בבריכה, משחקי הוקי וכד') ובדלעת.

אוריין וחבר

אוריין וחבר

משקל הדלעת, אגב, 78 פאונד, שזה קצת יותר מ35 קילו. לא סתם היו צריכים דולי ושני אנשים חסונים בשביל להעמיס אותה על האוטו שלנו.

דלעת רכובה על דלעת

דלעת רכובה על דלעת

גם אני זוכה בכמה דלעות, בלי הגרלה.
מהראשון בנובמבר מתחילה בקבוצת "חוואי קוטני" סצינה ערה של הזזת דלעות מהמקום בו הן מהוות מטרד למקום בו הן משאב (בהכללה – מעירונים לחוואים). אני זוכה בשתי דלעות זוכות פרסים (מקום ראשון ושני ביריד הסתיו של ווינלו). הדלעת שבתמונה היא זאת מהמקום השני. את המקום הראשון הבאתי בחלקים אחרי שהיא פוצחה על ידי בעליה המקוריים לצרכי איסוף זרעים.

טל רוכב

טל רוכב

tal-pumpkin2

אבל לא רק הדלעות הללו הגיעו אלינו. גם במכולת היו כמה דלעות ששימשו לקישוט ועם הזמן הן הגיעו לארגז המוצב מחוץ למטבח ובו שאריות ירקות לטובת מי שרוצה. יצא שאל החצר שלי הגיעו די הרבה דלעות, התרנגולות עבדו עליהן קשה ואני משוכנעת שכשיגיע האביב והשלג יעלם, כמה דלעות ישובו ויופיעו.

pumpkin-cut

pumpkin3

pumpkin-cut4

דלעת יפה, בלול

דלעת יפה, בלול

דלעות רבות בלול

דלעות רבות בלול

טל גומר לינוק. אמא מלאה באהבה ומתכוונת לממש אותה במישמוש:
"טל, את יודע מה אני הולכת לעשות לך?"
"פאדג'?"

ילד עושה פוזות

ילד עושה פוזות

ילדה עושה פוזות (זאת קשת)

ילדה עושה פוזות (זאת קשת)

רימון. כן, אני יודעת שאלה כתמים שלא יורדים (לא רואות בתמונה את הרצפה)

רימון. כן, אני יודעת שאלה כתמים שלא יורדים (לא רואות בתמונה את הרצפה)

rimon2

טל מציג תמונות מתוך הספר "משגעת פילים" בלי להכיר את הספר

טל מציג תמונות מתוך הספר "משגעת פילים" בלי להכיר את הספר

הדבר הלבן למרגלותיו הוא בלוק של גבינת שמנת

הדבר הלבן למרגלותיו הוא בלוק של גבינת שמנת

כשאני קונה כמה חבילות של גבינת שמנת, טל מטפל בהן אחת אחת, בלי שימוש בכלים, רק אצבעות

כשאני קונה כמה חבילות של גבינת שמנת, טל מטפל בהן אחת אחת, בלי שימוש בכלים, רק אצבעות

סוףסוף, רגע לפני שהאדמה מתכסה בשלג, מצאתי זמן לעבור על יבול השום ולברור מתוכו את השיניים הגדולות והיפות ביותר שישמשו זרעים ולזרוע שתי ערוגות.

סוףסוף, רגע לפני שהאדמה מתכסה בשלג, מצאתי זמן לעבור על יבול השום ולברור מתוכו את השיניים הגדולות והיפות ביותר שישמשו זרעים ולזרוע שתי ערוגות.

שלחתי אימייל לקתרין, המורה של יום שישי של קשת:
הילדה אומרת שיש יותר מדי צרפתית ביום שישי והיא לא מבינה כלום. אני מניחה שאת מדברת איתם כל היום בצרפתית. זה יופי, אני שמחה שהיא נחשפת ככה לצרפתית. את יכולה רק להגיד לה איזו מילה מרגיעה? שלא תילחץ מזה שהיא לא מבינה?

המורה ענתה לי: אין בעיה, אני אדבר איתה. רק תדעי שאני לא מדברת איתם צרפתית בלבד, אני כורכת: צרפתית, אנגלית, צרפתית.

עניתי: אה, גם לי היא לא מקשיבה מעבר למילה הרביעית.


השנה, בגלל שיש פה את עדי והיא כזאת רוח טובה, יצא שלא התעלמתי מחנוכה. להיפך – הכרזנו על סדרת ארוחות במוטיב מטוגן. היה לנו שם פלאפל, היתה לנו שם תכנית למפרום שנגמרה בקוסקוס בלי מפרום אבל שיא השיאים היה דווקא הפריקסה שהעיף לכל הנוכחות והנוכחים את הפוני. כי ככה זה פריקסה.
היו לנו שם לחמניות מטוגנות משני סוגים (עדי אמרה שאלו מקמח החיטה הלבן היו דומות מדי לסופגניות אבל נראה לי שכל היתר לא הבחינו), לימון כבוש, מטבוחה ופלפלצ'ומה (ביחד הן היוו תגובה ציונית הולמת לאריסה שלא היתה בנמצא), ביצים קשות ותפוחי אדמה – זכר ליציאת מצריים, טונה מקופסא (בעעע), טרשי (כי דלעת) וסלט ירקות (כי תמיד טוב סלט ירקות).
אני חושבת שזה נתן לחברינו מוטיבציה להזמין אותנו לעוד אירועים שיש בהם גרבלקס…

רביעיית פריקסות שנשלחו אל מי שלא לקחו חלק בחגיגה. הנוכחות הרכיבו לעצמן את הסנדויצים שלהן.

רביעיית פריקסות שנשלחו אל מי שלא לקחו חלק בחגיגה. הנוכחות הרכיבו לעצמן את הסנדויצים שלהן.

איך אני בפורנו אוכל?

איך אני בפורנו אוכל?

טל חולה. הוא לא יודע מה לא בסדר איתו, רק מרגיש שמשהו לא בסדר.
הוא מנסה את כל הדברים המרפאים שהוא מכיר, אחד אחרי השני.
חיבוקים
מים
נונו
סרט
אבא: "ניסינו כבר כל מה שאנחנו מכירים, מה אתה מציע שננסה עכשיו?"
טל: "נוטלה"


אור רצתה לנסות להכין בבית את הדבר הזה שהם הכינו בבית הספר, שכן בישול על מדורה זה חלק מתכנית הלימודים שלהן – זאת כיתת outdoor!
קוראים לזה bannock ומדובר בלחמניה שמכינים על מדורה, בלי צורך בסאג' (אין פה סאג'ים :-( ) כך שאפשר להכין את זה בכל מקום. יש צורך רק להביא קמח מהבית ולמצוא מקל מתאים (ארוך מספיק, לא רעיל).

אז הדלקנו את ערימת העצים שלא יכולנו להדליק כל הקיץ כי היה איסור מדורות מתמשך מחמת היובש.

kumzitz1

kumz2

מגלגלת בצק סביב המקל

מגלגלת בצק סביב המקל

אני חושבת שגחלים יותר יתאימו למטרה זו אבל למי יש כח לחכות.

אני חושבת שגחלים יותר יתאימו למטרה זו אבל למי יש כח לחכות.

pixieboy1

pixie2

טל יונק, אני מרגישה בבירור שהוא יונק בסדר.
יובל: "טל, יוצא לך חלב כשאתה יונק?"
(טל מזיז ראש מצד לצד. פטמה עדיין בפה)
יובל : "אז מה יוצא לך שם?"
טל: "Energy"

אני לא זוכרת מה זה היה, המאפה הזה שיש שם אבל לפי התמונה נראה שעבור טל הוא היה חם מדי.

אני לא זוכרת מה זה היה, המאפה הזה שיש שם אבל לפי התמונה נראה שעבור טל הוא היה חם מדי.

אמצע נובמבר, שלג רציני ראשון, טל כבר הבין את העניין הזה של מעיל וכפפות ומגפי שלג.

אמצע נובמבר, שלג רציני ראשון, טל כבר הבין את העניין הזה של מעיל וכפפות ומגפי שלג.

אני נוהגת לחבר את הכפפות של טל לחלק החיצוני של המעיל שלו, כדי שלא יתפזרו ויהיה קל למצוא אותן כשמגיע זמן ללבוש. הבוקר כשהגענו לגן, עוד באוטו, טל ביקש שאשחרר לו את הכפפות מהמעיל.
אמא: "למה לשחרר? אתה רוצה ללבוש אותן עכשיו?"
טל: "no, I want you to take them off so people in MY GUN wouldn't think I'm weird"

אוקי… את זה לא ציפיתי לשמוע לפני גיל עשר…


בבוקר, טל מגיע אלי אחרי שבחר בגדים והתלבש. מוכן ליציאה.
היום, כמו בכל הזדמנות – הוא לובש את השמלה הסרוגה הורודה עם הלב הרקום ושני הכיסים. ביחד עם הכיסים שבמכנסיים זה יוצא 5 כיסים! חוץ מזה שהוא אוהב את השמלה כי עם השמלה "I'm pretty".
טל: "I chose the pink dress. it is pretty"
אמא: "באמת יפה"
טל: "but people would think I'm a girl"
אמא: "girls are awesome"
טל: "but I'm a boy!"
אמא: "boys are awesome too"


שוויצים של יצירה לקינוח:

נעלי בית שסרגתי לסבתא אסתר (הן עדיין פה…) וגרביים שמנמנות שסרגתי עבור קשת.

socks2

socks4

slippers2

slippers5

אני לא באמת מתכוונת לגמור פוסט עם גרביים ונעליים.

חמישה כיסים. סיבה למסיבה.

חמישה כיסים. סיבה למסיבה.

happier-boy

שבוע חנוכה, תעודות שליש ראשון, נס ונפלאה

$
0
0

שלוש מסיבות חנוכה, לא פחות! ואלו רק המסיבות שאני יודעת עליהן. מי אמר שאין פה קהילה יהודית עניפה…
שתי המסיבות הקהילתיות נופפו בקלף החזק שלהן: חיה. לא נתקלתי בפרסומים לגבי המסיבה של נלסון אבל זאת של ניו דנבר הבטיחה את להקת הכלייזמרים (קתרין, שהיא אמנם לא יהודיה אבל מנגנת מוזיקה כלייזמרית בימות החול וכבר מכירה את כל שירי החגים שצריך), לאטקעס וריקודים עם חיה. הניסוחים היו מקרבים ומכלילים, כדי להזמין את כלל האוכלוסיה ולא רק את מי שיש להם חנוכיה בבית. תכל'ס, כולם כבר חמים על כריסמס אבל הוא מרוחק שבועיים לפחות והמילה לאטקעס ממלאת פיות ברוק ללא הבדלי דת, גזע ופרובינציה מוצא.
לאיזו מסיבה אני אלך?
לנלסון בטח שלא. זה רחוק, זה בערב, זה בסופש. אני מבקרת בנלסון רק בשעות האור ולצרכי קניות.
החגיגות בנלסון תמיד נושאות איתן אוירה רוחנית בגלל נוכחותה של ענת, האישה והשופר.
כדי לאזן את הרצינות חיה דפקה הופעה של רבי קלמן.

kalma

משנכנס נובמבר מרבות בתכנונים. ירידי החג מתחילים כבר באמצע נובמבר והתכנונים של הפודבנק אפילו לפני כן. כבר באוקטובר התחלתי לדבר עם בית הספר על אפיה לטובת החבילות לחג. בדיעבד – לא הרעיון הכי טוב, כי מה שאפשר לעשות עם כיתה של ילדים בשלוש שעות, אפשר לעשות לבד בשעה ורבע. אבל זאת חוכמה שלאחר מעשה. בהיותי צופה ערנית בישיבות של השירותים הקהילתיים של סלוקן (המכונים בקיצור "ווגססס") שמעתי דיבורים על החבילות, תכנן ומספרן הרבה לפני השלג הראשון. החבילות לחג הן שיא שנתי של הפודבנק.

מילה על הפודבנק, למי שלא מכירה.
כדי לשפר במשהו את הביטחון התזונתי של העניים, יש ברחבי קנדה בנקי מזון ולמיטב הבנתי הם נשענים על תרומות ומענקים. במקומות גדולים מדובר על מוסדות בקנה מידה שונה ממה שיש כאן. יש מקומות שמספקים ארוחה חמה על בסיס יומי. הפודבנק של סלוקן, שמשרת את העמק שלנו והוא היחיד שאני מכירה מקרוב, פועל פעמיים בחודש. בימי חמישי הראשון והשלישי בחודש, אנשים נזקקים מגיעים למבנה של ווגססס, מקבלים ארוחת צהריים חמה (שלדעתי פתוחה לכל דכפין, לא רק מי שנמצא ברשימת הנזקקים) ועושים "קניות" (חינם) בחדר עם מוצרי מזון, טריים ויבשים. בקייץ היו שם המון ירקות טריים מהגינה הקהילתית ותרומות של אנשים מהגינות שלהם (זכור לי אותו היום בו אנדרומדה הגיעה עם שתי צידניות גדולות מלאות בקייל וכשגמרנו לפרק אותו לזרים היא אמרה – רגע, יש לי עוד באוטו). בחורף יש בעיקר אוכל יבש ושימורים.
החלק שלי בעניין הוא בבישול הארוחה החמה. אני מגיעה יום קודם בשביל לעשות את כל מה שלוקח הרבה זמן וקיצוצים. אנחנו צריכות להסתדר עם מה שיש, מה שנתרם, מה שנשאר. זה אתגר נחמד.

לקראת כריסמס יש ארוחה חגיגית במיוחד (הודו צלוי, האם ותוספות) שהעבודה עליה חורגת מההיקף הרגיל (סנדי, אנוכי ועוד מתנדבת או שתיים). מעבר לארוחה יש את החבילה שכוללת מוצרי מזון לקראת ארוחת החג וגם דברים חגיגיים כמו עוגיות ומתנות.
עוגיות זה קטע מטורף פה, לטעמי. נשים נאספות ועושות חגיגות של אפיה, כל אחת אופה סוג או שניים ואז כולן הולכות הביתה עם מגוון. זה רעיון מגניב אבל הטירוף נראה בעיני כהזיה. אצלי, ברגע שזה חובה זה כבר לא כיף.
בכל מקרה, בחבילות יש עוגיות ויש לנו סביב תשעים חבילות. אם נגיד רוצות שני תרייסרי עוגיות לחבילה (עוגיות באות בתרייסרים. שתדעו) זה יוצא… די הרבה עוגיות. מעל אלפיים. אז כבר חודש לפני מועד חלוקת החבילות מתחילות הנוגעות בדבר להכין בצק עוגיות ולהקפיא אותו בגלילים. שבוע לפני הן מתחילות לאפות. בשלב של הרכבת הקופסאות אני לא אהיה נוכחת. זה נשמע לי כמו כאב ראש שאני לא רוצה לקחת על עצמי.

התרומה העוגייתית שלי היא באפיית עוגיות טחינה (כשישה עשר תרייסרים, אחרי ניכוי שני תרייסרים שרופים), הכנת דלי של טראפלס ובהכנת כדורי שוקולד שאני מתכננת עם ילדים בית הספר.

בית הספר, מצדו, לוקח על עצמו מדי שנה טיפול במשפחה אחת. הם מארגנים להם חבילה לחג שהיא מושקעת במיוחד.
השנה החבילה היתה בטיפול כיתת ו-ז-ח בה יש לנו שתי נציגות. הם התחילו בארגון מכירת מאפים שילדי הכיתה אפו בבית, לילדים אחרים בבית הספר (מה שנקרא, משק אוטרקי…). כך מצאתי את עצמי מכינה פאדג' עם אור, פאדג' עם נטע, עומדת באמצע הלילה לחתוך ולשים במנג'טים כי הן שכחו מזה רגע אחרי שערבבו את השוקולד ואז נותנת לילדות כסף בשביל לקנות את הסוכר שבחשו החברים שלהן.
מהמכירה הזאת השיגו סכום נאה בו ישתמשו לקניית מתנות.
את האוכל שיהיה בארגז הם משיגים מתרומות של הילדים בכיתה. המנהל הרכיב רשימת תכולה וכל ילד בחר מה יביא.
שיהיה ברור – אין אצלי בבית הנחיה במקרים כאלה לבחור פריטים קלים כמו "כלים חד פעמיים" או "שתיה". אבל עדיין – נטע רשמה אותנו לתבנית ביצים. אור התחייבה להביא גרנולה. איזה כיף! הזדמנות להכין גרנולה של גדולים, לא הגרנולה המוגבלת שאני מכינה בשיגרה לקשת.
את הביצים שקניתי בשביל נטע הייתי צריכה להחליף כמה פעמים כי… כל הדיבורים הללו על לטקעס…


יש עוד שבוע לפני קונצרט כריסמס והארוחה החגיגית והחבילות. הלוח עוד די פנוי. המשבצת של יום שלישי בלוח השנה אומרת "יצירה לחג אצל הת'ר". בימי שלישי הילדות אמורות להיות שלי אבל אור מנסה כמה שפחות לבלוט והיא בוחרת ללכת לבית הספר. נטע וקשת מכינות קישוטים לעץ בהובלת הת'ר ואני מכינה עם הילדות עץ. ואיזה עץ יפה. מרגע שראיתי את ההדרכה רציתי להכין כזה ואני שמחה שסוף סוף יש לי הזדמנות.
אני רוצה להכין עוד אחד, הפעם בלי ילדות מסביב שמבקשות עזרה, רק אני והעץ שלי. זה יצטרך לחכות עד אחרי הטרפת.

זה לא העץ שאני הכנתי אבל זה די דומה. זה מה שיפה ביצירה הזאת, הכל די דומה אבל כל אחד יחיד ומיוחד והכל כלכך יפה!

זה לא העץ שאני הכנתי אבל זה די דומה. זה מה שיפה ביצירה הזאת, הכל די דומה אבל כל אחד יחיד ומיוחד והכל כלכך יפה!

הנה ההדרכה ליצירת קישוט עץ מענף של ערבה וצמר לליבוד.

ביום שלישי הילדות מקבלות תעודות. אני זוכרת שתעודות היו בשבילי מקור לחרדה. לא נראה שלילדות זה מזיז.
מכיוון שהחוויה שלנו עד כה עם תעודות (פה הן נקראות report card) היא רק מתכניות החנ"ב שהן השתתפו בהן ובמקרים הללו המורות כתבו בתעודות את מה שאני סיפרתי להן, רק בשפה של מורות, אפשר לומר שאין לנו ניסיון עם תעודות.
כשאני מגיעה בסוף היום לבית הספר כדי לאסוף ילד לא שלי, אני מוצאת את אור עם שתי תעודות – שלה ושל נטע. המורה שלהן עוברת שם, מגלגלת עיניים ואומרת לי "זוועה, זוועה". היא מחבקת את אור ואומרת "תעודה נוראית. הילדה הכי גרועה בבית הספר". אני מסתכלת ברפרוף ורואה שהתעודה היא מה שנקרא "הכל אלף". אחר כך אני קוראת בעיון ומגלה ששני המורים שלה מיקסמו את אוצר המילים החיוביות באנגלית. אני בדמעות.
גם אצל נטע הכל אלף והצהרות מורים ש"תענוג ללמד אותה".
(ואחרי שאני מתרגשת ככה, אני אומרת לנטע, זה נחמד אבל זה לא העיקר).

כך נראית תעודה בכיתה על יסודית:
אחרי כותרת עם שם התלמידה והכיתה ומספר החיסורים והאיחורים בכל חודש (מספרים מומצאים. נראה לי שיש איזו תוכנה שזורקת שם מספרים אקראיים) יש פירוט של כל המקצועות. עבור כל מקצוע כתוב מה החומר שנלמד בטרימסטר האחרון ואז יש פיסקה שמתארת את התלמידה ביחס למקצוע, במילים רבות ובאות יחידה. זה יפה שהניסוח הוא חיובי גם אם יש קושי. נגיד – אם הילד קצת מאחור אז יהיה כתוב שהוא מאוד משתדל או שהוא התקדם.
הפסקאות הללו שמדברות על הילדות שלי נקראות אצלי כמו שירה.
בא לי ללכת ולתת למורים שלהן נשיקה.
אני אתן להם גרנולה במקום.

אצל קשת התעודה קצת שונה. היא תלמידת בית ספר יסודי ושם יש פירוט של החומר הנלמד וסימון אם התלמיד/ה עומדת בציפיות, קצת מאחור או ממש מאחור. קשת היא תלמידת כיתה ג' שנמצאת בכיתת גןחובה-ב' (אני מקווה שאצליח להשאיר אותה שם עד גיל 12) אבל לומדת חומר של כיתה ג', שהולכת לבית הספר פעם פעמיים בשבוע. בכל המקצועות היא עומדת בציפיות חוץ מאשר בקריאה שם היא עולה על הציפיות.
בסוף יש סיכום קטן של התלמידה קשת. גם את המורה שלה אני רוצה לנשק וגם במקרה הזה אצטרך לעדן את זה איכשהו (שוקולד?).


יום שלישי הזה, עם היצירה והתעודות כבר ארוך מדי אבל הוא עוד לא נגמר. אני מדלגת על ישיבת ועד הורים ואצה לחיה, להדליק נרות. זה נר שלישי ולנו הוא יהיה הראשון השנה.
אצל חיה יש מסיבה דוברת עברית. the friends באו כל הדרך מנלסון עם כתרי נר לכל הילדים (הכי זורק אותי לגן), עם סבא וסבתא שבאו לבקר, עם סביבון ענק שתלוי מהתקרה (מעשה ידיה של סבתא מיריק) ועם הקסם שהם נושאים איתם.
סופגניות, לביבות, נרות, הילדים רוקדים מסביב לסביבון, טל באקסטזה, אני מצטערת שלא הבאתי מצלמה כי איך סבתא פסי תאמין לי שהיה לילדות כזה חנוכה עם תפריט גנים מלא.


ככל שאני מעורבת יותר בבית הספר, אני מזהה את המקום של ההורים בהתנהלות בית הספר. המורים עסוקים בללמד, יש להם תלמידים על הראש. המנהל מנהל, יש לו תלמידים ומורים ומפקחים ועוד על הראש. המזכירה מחזיקה את כל העסק עובד ולנו, ההורים, נשאר לטפל בשומן.
קצת אחרי שארין מגיעה למטבח של בית הספר כדי לעזור לי להתכונן להגשת ארוחת הצהריים שבישלתי, מציצה פנימה פּרייה. היא באה בשביל לטפל בעץ – למצוא אותו, להציב אותו, לנקות מה שצריך, לאתר קישוטים, למיין, לתלות אותם, להציב את סצינת הכפר על דלפק המזכירות. לעשות אוירת חג בבית הספר.
היא מזהה שיש קצת כלים באחד הכיורים ובלי למצמץ היא מפנה את הכיור, ממלאת אותו מי סבון ומכינה אותו עבור הילדים שיבואו לאכול תיכף, כדי שיוכלו להדיח שם את הכלים שלהם. היא מעבירה דברים מהמכונה למייבש, זורקת דברים למכונה, מנערת את הכנפיים מהנצנצים ועפה משם לחפש את הקישוטים. בין לבין היא גם נותנת ויש על המטבח השני, זה שישמש להגשת ארוחת הערב בקונצרט החג, זה שהשתלטו עליו החוגים ומילאו אותו בציוד ספורט.
אמהות מאממות יש פה.

יש לאור ונטע שני מורים – אד המנהל מלמד אותן מקצועות הומניים וטקי מלמדת אותן מקצועות ריאליים ו outdoor. הערב יש פגישות הורה-מורה ונרשמתי כדי לדבר עם טקי על אור (נושא השיחה החביב עלי). בעוד אני עומדת וקוצצת גזרים למרק, מגיע המנהל לבקר בחדר כלכלת בית ואחרי קצת הא ודא אנחנו עוברים לדבר על אור ועשר דקות אחר כך, כשהוא הולך משם, אני מרגישה שלדבר על זה שוב עם טקי, יהיה קצת חפירה (למרות שאני מבינה שטקי ואד הם לא אותו אדם). אני משנה תכניות למפגש הערב שלנו.
אני מגיעה לשם בחמש בערב, בחוץ חשוך, בפנים יש מישהי שבילתה את כל היום בעבודה עם תלמידים ואת השעתיים האחרונות בשיחות עם הורים. אני מביאה לה תה ושוקולד ומחליטה לומר לה את שבחה בפניה.
אני לא מפרטת בדיוק מה היא עושה שאני כלכך אוהבת, היא יודעת שהיא לוקחת אותם לחוף בכל הזדמנות אפשרית תחת תירוצים שונים (לימודי מתמטיקה דרך השלכת אבנים למים? צליית לחמניות על מקל? קריאה? כתיבה?), היא לוקחת ילדים לריצה בין עצים על חשבון הפסקת הצהריים שלה, היא עושה איתם טיולי יום בכל הזדמנות, היא עושה להם הכנות לטיולים שגורמות להם להחזיר הביתה קופסאות אוכל מלאות (היום נלמד איך להכין פסטה על בנזיניה, לקרת טיול לינה), היא לוקחת אותם (חבורה של בעיקר בנים שתחביבם להפליץ) באומץ רב, לבדה, למקומות מפחידים בהם אין כביש גישה, אין חשמל, אין קליטה סלולרית ויש דובים.
אני לא אומרת לה את כל אלה. אני רק אומרת לה שמאממותה לא נעלמת מעיניינו ולא מתקבלת כמובנת מאליה. שהיו לי חששות שהילדות שלי ישבו על התחת שש שעות ביום מול שטף של נאומים וששום דבר מזה לא קורה. הן לומדות בדרכים פעילות ומעניינות, היא שומרת על רמת העניין שלהן כל הזמן, הן אוהבות אותה, היא מאתגרת אותן ושגם הורים אחרים חושבים ככה. כן כן, שתדע לה, אנחנו לא שומרים בבטן ואנחנו מדברים בינינו!
אנחנו כאלה בנות מזל.


יום שישי, יום אחרון בבית הספר לשבוע זה. שהחיינו, הגעתי להכנת כדורי שוקולד.
יום שלם בבית הספר. אללי. תשע עד שלוש. לא לקחתי מספיק אוכל אבל כן לקחתי את טל, זאת הסיבה שבסוף היום אני רועדת מעייפות ורעב.
כיף לחוות עם ילדים דברים (אפילו אם הילדים לא שלי). לראות איך הם מתכנסים ללמוד איך להפריד ביצה ואז מנסים, מי שרוצה. ולפעמים מצליחים. (את כל הביצים המפונצ'רות אסף המורה שלהם והכין אומלטים). אין ביצים במתכון שלי, זה המתכון של המורה שלהם. אמרתי לו מראש – אני לוקחת את כל הכדורים שנגלגל לפודבנק. הם יכולים לקבל אחד לכל אחד אבל לא יהיה להם משהו לקחת הביתה. אם אתה רוצה משהו לקחת – אפשר להוסיף. אבל תדאג לזה אתה.
לפיכך ביצים מופרדות.
מתכון שנוחת עלי בהפתעה לא יכול לאיים עלי. עוגיות. יבשים, רטובים, לישה. אין חדש תחת המיקסר. אגב מיקסר, מישהו בדק שיש מיקסר תקין במטבח? כי אין. ושיש סוכר? כי אין. וגם צריך ביצים, בשביל להפריד ביצים.
הובכתי. לגמרי. אני לא רגילה שלא מתכוננים ככה לפעילות.

כשגמרנו עם הבצק (אחרי שתי גיחות למכולת להשלמות ועיבוד ידני) נפנינו להכנת כדורי השוקולד שזה כיף בכל גיל. התגובה של הילדים כשהם טובלים את הידיים בתוך הקערה אחרי שהקרם החם הצטרף לשברי הביסקויטים היא מוזיקה לאזני. זה הולך בערך ככה:
"אוההההההההה"
ויש אישור ללקק כמה שרוצים. ברור. בשביל מה אנחנו כאן, בשביל לסבול? רק לשטוף ידיים אחרי הליקוק, כי מי שיקבלו את הכדורים לא חתמו על כתב הסכמה לחלוק איתכם חיידקים.

שלוש שעות עם כיתת ג-ד-ה (הכיתה שקשת היתה אמורה להיות בה אבל היא לא) יסוכמו על ידי משפט שאמרה נאיו, רגע לפני הפסקת הצהריים:
"When life gives you chocolate – make chocolate balls!"

אשתדל לזכור.

טל הרגיש כאילו זה המקום שלו. הוא הסתובב ברחבי בית הספר (שהוא קורא לו "ספר", "כי בית ספר זה library"), היה איתנו בחדר כלכלת בית מנשנש ביסקויטים, מצא את חדר המשחקים שיש בו תכנית לילדים מתחת לגיל חמש ושיחק שם עם קשת (שלפתי אותה מהכיתה שלה לצורך כך, כשנטע פרשה מתפקידה כשמראחית והלכה לעבוד בסדנת הנגרות), הלך ועשה פיפי בשירותים של הבנים (כל הכבוד לקשת שתמכה במהלך), חזר למטבח והסתובב בין הבנות שליטפו אותו ואמרו איזה חמוד, הלך לאולם הספורט לראות את בנות כיתה ו' מקשטות את הבמה לקראת קונצרט כריסמס, נתן לי יד ולקח אותי לראות משהו תוך שהוא מזכיר לי "לא רצים פה, תלכי!" ומדי פעם ביקר במזכירות ושיחק בצעצועים שעל שולחנה של שאנון.

אחרי ארוחת הצהריים קיבלתי את הכיתה של קשת. הם מתוקיייים. ומתלהבייייים (ציטוט מייצג: "this is the best day of my life!!") ולא מגיעים לבד לברז ולסבון ולא יכולים להתאפק ומכניסים את הידיים לפה כל הזמן (משוּקלדוֹת או לא).
רק להביא אותם למצב שהם יושבים ליד השולחנות עם ידיים נקיות מוכנות לעבודה לקח רבע שעה. בזמן הזה חלק מהילדים שטפו את הידיים שלוש פעמים ואני חושדת שעדיין יש קצת מהרוק שלהם בתוך הכדורים.

אחרי שגמרנו לגבשש ולצפות ולשטוף ידיים (רק בשביל שלא יהיו מרוחים בשוקולד. שילקקו את עצמם כמה שהם רוצים. רק עשר דקות זה לקח) המורה שלהם לקחה אותם להתאמן על השיר שלהם ואני נשארתי עם ההריסות. טוב, מה חשבתי. אני מכירה את הגיל. עכשיו תכפלי את זה בשלוש עשרה.
כשהיום נגמר גררתי קערת ענק מלאה בכדורי שוקולד (מפונצ'רים משהו אבל טעימים שאין דברים כאלה) אל הצד השני של מגרש החניה, לפריזר של הפודבנק ואז גררתי את עצמי ואת בנותי בחזרה הביתה.

עכשיו נשארו לי כמה קילו של גרנולה, עוגיות וטראפלס להכין, נר שמיני, סנטה לוציה, בישולים לקראת הארוחה של הקונצרט, קונצרט, בישול לארוחה החגיגית של הפודבנק ו… נראה לי שזהו. ביום חמישי כשיהיה בבית הספר הטירוף של חלוקת החבילות לחג, אני אשב בבית ואסרוג. כמה אפשר, חלאס.

השגעת שלפני כריסמס

$
0
0

חשבתי שנגמרו החגיגות והאירועים. אז חשבתי.

סנטה לוציה נפלה השנה על נר שמיני. סטטיסטית – זה לא איזה מאורע נדיר, בכל זאת – לוסיה עומדת יציבה ב13 בדצמבר וחנוכה מסתובב לו באזור במעגלים. די סביר שיתנגשו הרבה. עדיין, נחמד לחשוב שמשהו נדיר קרה, וגר גרבלקס על לטקע.
גם חידושים מתפוגגים אחרי תקופה ורק הילדים שגדלים בתוך התסריט החוזר נותנים עניין. הנה טל, לא יושב על אמא אלא מחזיק נר דולק והולך בטור עם הילדים האחרים כשלגופו חולצת טריקו גדולה ולבנה של אור. הנה כל הילדות שלי, מסתדרות כבר שנה שלישית עם אותן השמלות (צריכה לתפור עוד אחת לשנה הבאה). השנה אור כבר סגנית לוציה (היא הולכת עם כתר של נרות על הראש ,אבל הם חשמליים, לא אמיתיים). את תפקיד לוסיה קיבלה ג'סי שהיא ההתגלמות הבריאה עלי אדמות של מרי סטיוארט מסטרסון. היא הובילה עם נרות דולקים על הראש, היא הלכה בשלג כל הדרך מהבריכה, בחושך, היא שרה גוספל את מזמורי כריסמס, היא היתה הנבחרת של נטע לאותו הערב. אין להאשים את נטע – גם אני הייתי בוחרת בה.

טעות נפוצה באירועים שעיקרם טקס, היא – קודם כל שיש טקס. אני לא אוהבת טקסים.
את הטקס נהוג לערוך לפני האוכל וזאת טעות חמורה במיוחד כשעל השולחן יש גרבלקס ורוטב שמיר (את הרוטב הכנתי בעצמי, מתוך ספר בישול בשוודית!). כאילו, ילדים עצבניים, נעמה עצבנית, כולם פוזלים לשולחן, נעמה עושה סדרה של בקרות איכות, למה צריך את כל זה?
לכן, אחרי כמה מזמורי לוסיה, תהלוכת ילדים, ברכות בלב על הנסים והנפלאות (לאף אחד לא נשרף השיער!) וכמה שירים על הולדת המושיע (מהרגעים בהם אני מעדיפה ללכת על גרסת הלה לה לה כדי לא לגלגל עיניים בפרהסיה), הערות של דיאן על חוסר הדיוק ההיסטורי (הרי ידוע לכל שהוא בכלל נולד במאי), כשקייט אמרה לי – רוצה להדליק את החנוכיה שהבאת? (הצלחתי למצוא תשעה נרות שלא נשברו במסע המפרך מארץ הקודש) עניתי – אחר כך. והוספתי – המסורת שלי אומרת: קודם לאכול.
מעתה דעו – השילוש הקדוש הוא – פרוסות באגט חמימות, רוטב שמיר וגררררבלקס. עד כדי כאב בטן.

הבעיה עם אירועים זה שאין שם מה לשתות. יש בירה, יש מיץ, יש יין חם מתובל, אבל אין מים. בדרך כלל זה מסביל אותי אבל, לא יודעת איך לא חשבתי על זה קודם, נגיד – לפני חמש שנים, אם לוקחות בקבוק בירה ריק, שוטפות אותו וממלאות במים, אז גם מתגברות על הצמא, גם לא צריכות לחפש כוסות נקיות בבבלגן וגם מחזיקות בסטייל הזה של חיבוק בקבוק. מעולם לא הרגשתי כלכך אחת מהחבר'ה (ולא צמאה).

במהלך האירוע עשיתי לעצמי אימוני יציאה מהקונכיה. הלכתי ביוזמתי להגיד שלום לכל הנוכחות, הצגתי את עצמי בפני מי שלא הכרתי, ישבתי לשיחה קטנה עם מי שכן (אשכרה שאלתי שאלות כדי להמשיך את השיחה) ולא הוצאתי את הסריגה כל הערב כדי לשמור על העיניים למעלה. אם היתה לי בבית טבלה עם מדבקות – אני חושבת שהיה לי בינגו הערב והייתי הולכת למחרת לקנות לי שוקולד.


כמה פעמים ביום אני מסתכלת במשבצת המתאימה בלוח השנה כדי להיזכר מה מחכה לי כי הזיכרון קצר והאירועים מרובים. היום שאחרי סנטה לוסיה, מסומן כיום הרכבת לזניות ופגישה עם נשות ויצו. עמוס אבל כיף.
האמהות המתנדבות כבר התיצבו בבית הספר, בראשן מייגן שכבר פרשה על השולחנות תבניות חד פעמיות, התחילה להריץ סיר עם רוטב והיא עומדת מעל דף ומחשבת חישובים. מדי רבע שעה נכנסת שאנון, עמוד התווך של בית הספר – או כמו שקוראים לזה בכותרת קטנטנה "המזכירה", ומוסרת לה עדכונים, כי ככה זה בעמק – מי שטרח להירשם לארוחת הערב שבסוף הקונצרט, עשה את זה בעיקר באיחור.
בתוך שעתיים אנחנו גומרות להכין לזניה למאה ומשהו אנשים, עוד שעה והכל ארוז במקרר והמטבח, כמובן, מצוחצח.

את "נשות ויצו" לא ראיתי כבר חצי שנה ואני מתגעגעת. אחרי חמש שנים מישהו בארגון האוריינות האזורי החליט שמספיק עם הביתזונות הזה וסגרו לנו את קבוצת-הכיופים-לנשים-עם-מבטא. מזל שקארין נתקעה עם קצת עודף של עוגות והזמינה אותנו להרים כוסית לפני שמתחילה שנה חדשה.
איך שהגענו, אחרי שגמרנו להתחבק, קיבלנו לידינו כוסות עם יין חם מתובל.
ליד התה היו עוגות גרמניות מסוגים שונים, כולל אחת עם שמפניה בקרם.
בעוד אנחנו חותכות את פרוסות העוגה לפיסות קטנות ומחלקות בינינו כדי להבטיח שלא נתמלא לפני שנעבור על כולן, היא שולפת בקבוקון ספריי קטן, כזה שאפשר להכניס לארנק בלי בעיה, ואומרת: "בעוגות עם הדובדבים היה קירש, אבל אני חוששת שהוא התנדף עם ההקפאה וההפשרה" וממשיכה בריסוס כל המגש (כן דובדבנים, לא דובדבנים) בקירש מהבקבוקון.
אחרי שעתיים של שיחות שמחות, בלי החובה להכניס קצת לימודי אנגלית לחוג (וזה למרות שהיו שתי מורות אנגלית נוכחות סביב השולחן), הנפנו כולנו דגלים לבנים וקארין הסירה את העוגות מהשולחן.
אחרי דקותיים חזרה עם כוסות שמפניה לכולן. אלואים, איך אני אמורה לנהוג הבית תיכף. את הכוס שלי היא החליפה בשמפניה של ילדים – סודה.
החיים שלי טובים.


יום שלישי מסומן באפיית לזניות וקונצרט כריסמס. אני לא ממש זוכרת אם אני אמורה לצלות הודים עבור הפודבנק ביום שלישי או רביעי אז אני עוצרת שם בדרך לאיסוף הלזניות ומוצאת כוורת עמלנית ואובדת עצות – גורם מדרום העמק העביר הבוקר רשימה של עוד 14 משפחות לקבלת חבילות לחג. חודש וחצי אחרי הדדליין. זה כמעט כמו להגיש במועד, אם מחשבים את זה בזמן עמק.
החלוקה מתבצעת מחרתיים ויש להם בידיים רשימה של ילדים שצריך להתאים להם מתנות.
תהליך התאמת המתנות הוא חמוד. מחר יהיו כמה ילדות מתנדבות שיעשו את זה. יש ערימת מתנות והמתנדבות מתבקשות לבחור מתנה בשביל לשים בארגז של אותה המשפחה לפי מאפייני מין וגיל. עכשיו יש מצב בעייתי של יותר ילדים ממתנות. לשמחתי זאת לא בעיה שלי אבל יש לי כמה מתנות בבית אז אני מעבירה אליהם, כדי שהבעיה שלהן תהיה קצת יותר קטנה.


קונצרט החג היה, כרגיל, משובב לב ועין אך לא אוזן, כי היה רק מיקרופון אחד.
קשת הופיעה בכמה קטעים עם הכיתה שלה, נטע וקשת הופיעו עם הרכב מוזיקלי שנקרא "אורות הצפון" ואור ונטע הופיעו במחזה על הגרינץ' שגנב את כריסמס. למזלי ישבתי למרגלות הבמה אז הצלתי לקלוט כמה מילים אבל הן היו קצת עמומות כי מסיבה כלשהי כל הילדים דחפו לעצמם נחשי גומי מתחת לשפה העליונה.
מה שאהבתי במחזה של הבנות זה ההכנה אליו שלקחה בערך שעתיים במהלכן הן לבשו בגדים מצחיקים ועשו זאת שערה ואיפורה של זאת. חברותא חמודה כזאת. בכל פעם שרצתי בין מטבח ההגשה לחדר כלכלת בית בשביל לבדוק שהלזניות רק מתחממות ולא נשרפות הצצתי לכיתת מדעים שם הן היו מפוזרות בין השולחנות והכיורים וחייכתי לעצמי.

ארוחת הערב תוקתקה כהלכה ובתוך חצי שעה מאה וארבעים איש לערך קיבלו צלחת עם לזניה וסלט (ולחם שום, שלא יחסרו פחמימות). לא יכולתי שלא להשוות לארוחה של שנה שעברה בה לקח שעתיים להאכיל את הקהל.
"זה ממש מצער שאין פה נציגות של ספר השיאים של גינס", אמרתי למייגן, "ושתדעי לך שאת מאממת שאין מילים".

בסוף האירוע, אחרי שסנטה הופיע ונתן את הקטע שלו (הו הו הו וכו'), רגע לפני פיזור, נערכה הגרלה בה זכינו בעץ של בית הספר ובwreath שהוא זר עגול וירוק שנהוג לקשט בו דלתות בתקופה זו. שניהם היו בקרב חידוש עבורנו כי העצים שלנו מגיעים מצד הדרך ולכן הם נהנים מסמיכות של עץ נורמלי. עצים שגודלו למטרת עץ כריסמס הם צפופים בצורה חשודה וזוכים להערצה. זר מעולם לא טרחנו להכין כי אנחנו עצלנים. עכשיו יש לנו גם וגם!

ביום שישי, רגע לפני שנגמר היום האחרון ללימודים לפני החופשה (תכנית הלימודים: אפיית עוגיות וצפיה בסרטים), הגעתי לבית הספר, הפשטתי את העץ משרשרת המנורות ומקישוטיו, דחפתי אותו לאוטו שלנו ובמשך כמה שעות הסתובבתי עם ריח חזק של יער סביבי. בערב נסעתי לדירה של טטהלה והצבתי את העץ שם. העץ המתורבת הזה בורגני מדי בשבילנו…


הנה קטע מההופעה קשת אבל קודם הסבר בשביל להבין את ההקשר.
סנטה, שכידוע מגיע מדי כריסמס מהקוטב הצפוני, נוהג בכרכרה רתומה לאיילים צפוניים (שבחדשים שאינם דצמבר מכונים קאריבו) שהם לא סתם איילים – הם מעופפים (וזה החלק הכי אמין בכל הסיפור הזה). עם השנים ניתנו שמות לאיילים הללו בשירים שונים. ישנו השיר הידוע על "רודולף אדום האף" שהאיילים האחרים צחקו עליו אבל מאה שנה קודם לכן (שזה בערך מאתיים שנה קודם לעכשיו) נכתב שיר אחר ובו נמנים כמה שמות של איילים שכנראה צריך להיחשף אליהם מילדות או לפחות לדעת אנגלית בשביל לא לחשוב שהם מומצאים:
דאשֵר, דאנסֵר, פראנסר, ויקסן (האייל היחיד המזוהה בוודאות כנקבה), קומֵט,קיופיד, דונֵר, ושיא השיאים- בּליצֵן.

את מקורו של השיר שקשת שרה לא מצאתי ואני חושבת שזה שיר ילדים מודרני אבל יתכן שאני טועה. עיון במילותיו גורם לי לחשוב שבליצן לא מיישר קו עם האיילים האחרים, לא שיש בכך משהו רע.
מי שרוצה לשמוע את השיר במלואו וגם ללמוד את כל התנועות – כדאי שתעיף מבט כאן, אחרי שתעשה פיפי.

וכאן טל יושב על ברכי נטע היושבת על ברכי סנטה, ועושה מה שילדים בגילו עושים במצב הזה: מתבייש.

את התיעוד היחיד להופעה של "אורות הצפון" מצאתי בחשבון הפייסבוק של עזרא. Let it be, Imagine


הלכתי לבדוק אם כבר פרסמתי את המתכון לרוטב השמיר השוודי. לא מצאתי עדויות לכך אבל כן מצאתי פוסט ששכחתי לפרסם לפני כמה שנים אז פרסמתי אותו עכשיו. לא יופיעו עדכונים על אודותיו בשום מקום אז הנה קישור ישיר. זה פוסט עם תמונות של ילדות קטנות ועם המילה שמיר.

רוטב שמיר לגרבלקס

מתוך ספר בישול בשוודית ששמו לא ידוע לי אבל קייט קוראת לו "התנך"

רכיבים:

2-3 כפות חרדל
1 כף סוכר
1/2-1 כף חומץ
2 קורט מלח
1/2 קורט פלפל לבן, טחון
150 מ"ל שמן
2-3 כפות שמיר קצוץ

הכנה:

לערבב. לתקן תיבול.

מה קרה לעדכונים באימייל?

$
0
0

עדכון על הפוסט הזה לא יגיע אליך באימייל כך שאין לך דרך לדעת שאת כבר לא מקבלת עדכונים באימייל. אני מודעת לכשל הלוגי שבפרסום הפוסט הזה.

הכל התחיל כשהבחנתי שזה מספר שבועות אני מדברת עם עצמי והפוסטים שלי מהדהדים להם בתוך הריק. לא שאני חיה על תגובות אבל הדממה פה הצליחה לבלוט אפילו על רקע השקט הקבוע.
מסתבר שהאיש הטכני של הבלוג, זה שמתרגם את ההמהומים הלא מרוצים שלי לכדי וידג'טים ודואג שהמנוע מאחור יעבוד חלק, החליט להתנתק מגוגל ובתגובה גוגל התנתק ממנו בחזרה. מסתבר גם שהעדכונים על פוסטים חדשים באימייל היו מגיעים דרך שירות של גוגל. עם הניתוק – פסק השירות ואבדה לנצח רשימת המנויות.
גם זאת דרך לאתחל קהל קוראות.

עכשיו יש לי שירות עדכונים שלא תלוי בגוגל ואפשר להירשם מחדש, באותו המקום, בצד שמאל, איפה שכתוב "עדכניני נא".
מי שקיבלה עדכון על הפוסט הזה, מקבלת עדכוני rss ולא צריכה את זה. (לקח לי זמן לשכנע את יובל שגם למי שלא שותה רסס יש זכות קיום ועדכון. אני לא בטוחה שהוא מסכים איתי אבל אני יכולה להיות נודניקית אז הנה, עדכונים באימייל).

מי שרוצה להשוויץ שהיא לא מאותגרת טכנולוגית, יכולה להגיב בזמן הקרוב לפוסט הזה. כרגע זאת מסיבה אקסקלוסיבית של שלושתנו.

כריסמס 2015. אחד רגוע.

$
0
0

הבנות כבר לא גרות כאן. הן עברו לדירה ששכרנו לטטהלה לכבוד ביקורה.
בדירה של טטהלה יש טלויזיה, אייפד, אייפון ואת הלפטופ של טטהלה. יש גם ממתקים ואין הורים שינטרו את השימוש בממכרים הללו (סוכר ומסכים).
אחרי כמה ימים כאלה, בהם כבר לא היה בית ספר והילדות (עם ביקורי אורח של טל) עברו טרנספורמציה מושלמת לכדי בטטות ספה, יובל החליט לעשות מעשה. כי ככה זה – נותנים למערכת להתאזן לבד ואם זה לא קורה (וזה לא יקרה, כי ממכרים משבשים את ההיגיון) – מתערבים. הילדות לא זזות ומרב עצלות שנחתה עליהן, הן אפילו לא מצליחות לקרוא. אז יובל אמר להן: זמן מסך נקנה בזמן חוץ. אז הן הלכו לעשות קצת טבגונינג (להחליק במגלשות בגבעה המושלגת מאחורי בית הספר).

אבל דבר אחד טוב יצא מהחשיפה הזאת לטלויזיה.
יום אחד נטע חזרה הביתה עם סיפורים על ילדות שצריכות ללכת קילומטרים בשביל למלא ג'ריקן מלוכלך במים (בטח גם יש בו חור) ובדרך הביתה מפריעים להן פילים. והיא רוצה לתרום להן כסף.
אנחנו ישר קיבלנו את המבט הספקני שלנו, הלכנו לחפש את האתר של התכנית וגילינו שזאת תכנית שאפשר לתמוך בה בלב שלם. הם עושים תכניות לקידום ילדים ברחבי העולם ועיקר הכסף מגיע לשטח. אמנם תכנית התרומות מתיחסת למימון של ילד מסוים אבל הכסף מגיע לקהילה, לתכנית קהילתית של חינוך ובריאות.
אחרי שנתנו אישור לעניין וגם הסכמנו לחלוק עלויות עם נטע, היא פנתה לקרוא על ילדות שונות מרחבי העולם ובסוף בחרה בילדה מאינדונזיה. עם נטע, כמו נטע, כל הסיפור מקצה לקצה, מרגע שבאה אלינו עם הרעיון ועד שהטרנזקציה בוצעה, היא העבירה לידינו $200 מחשבון החיסכון שלה למימון חלקה בעסקה והתישבה לכתוב מכתב לילדה מאי שם שפתאום אכפת לה ממנה – לקח בערך שלושה ימים (וגם זה כי אנחנו עיכבנו את זה במשך יומיים).
במהלך תקופת ההמתנה נטע צפתה בסרטונים רבים של הארגון ונחשפה לעניין של הטרדות מיניות שילדות חוות ברחבי העולם בדרך לבית הספר ובכיתה. נדרשנו להסברים אז הסברנו.


יום ראשון, ערב, חושך, כולנו מנומנמות ברחבי הבית (הילדות באו לבקר לכבוד החג הממשמש. אבל הן ממשיכות לישון אצל סבתא), פתאום נטע צועקת: אוטו מכבי אש ברחוב!
כולנו רצות החוצה ורואות במעלה הרחוב כבאית, גוררת עגלה מחופה בחבילות קש ועליה כל הגבעטרון, מזמרים שירי חג. הרכב עשה מאמצים להסתובב שכן הרחוב שלנו הוא ללא מוצא. הייתי מצפה ממי שנוהג כבר כמה עשרות שנים בכרכרה רתומה לאיילים שיהיה לו יותר פשוט לעשות רוורס עם עגלה.

carol1

כשהם גמרו להסתובב הם ירדו ברחוב ועברו לידנו, שרים על לילה שקט. נטע, לבושה בחולצה דקה ועליה ווסט חמים, רצה לעברם מנופפת בידה הפנויה, בעוד ידה השניה מחזיקה את טל שלמרבה המזל נעל מגפיים ולבש מעיל בזמן שסנטה נאבק ברוורסים.

carol2

הם טיפסו על העגלה והתרחקו לתוך החושך, כשאני צועקת אחריהם "תתקשרו כשתסיימו, אני אבוא לאסוף אתכן".

"עם מי נתת לילדות שלך ללכת עכשיו?"
"לא יודעת. היה חושך…"
"?"
"מה, היתה שם כבאית, בטח היו שם אנשים טובים"

שעה מאוחר יותר, כשארוחת הערב התקררה והדאגות של אבא התחממו, נכנסתי לאוטו והתחלתי לנסוע בעקבות אורות בוהקים ברחבי סלוקן. את הילדות מצאתי באולם הקהילתי בדרכן החוצה. מסתבר שהחבורה המזמרת עברה בין בתים שנרשמו לתחרות הקישוט וכשסיימו נאספו לנשנוש עוגיות ג'ינג'ר והצבעה. העגלה היתה, כמובן, מלאה רק באנשים שהן הכירו בשמם (כשיש מספיק אור לראות את פניהם). בדרך הביתה שמעתי סיפורים על בתים מקושטים. הורדנו את השכנה בבית שלה ולא יכולתי שלא לשים לב ששרשרת האורות שהיא זרקה ברישול על הגדר שלה יוצרת צורה. אפשר להגיד שזאת צורה של פיל עם אזניים קטנות וחדק גדול.


לא צליתי הודו עבור המשפחה השנה, עדיין (אני אצלה, בתאריך ש-א-ני-אב-חר-!) אבל כן צליתי שניים בשביל הפודבנק ואת המיץ שלהם שמרתי לעצמי והכנתי ממנו סטאפינג, כי זה החלק הכי שווה בסיפור. צליתי עוף קטן (שגידלתי בעצמי) מעל תבנית ע-צו-מה של סטאפינג. אחר כך עשיתי אמבטיית סטאפינג, בניתי איגלו מסאטפינג אבל עדיין נשאר לי אז עשיתי לי ארוחת בוקר מבוססת סאטפינג.
היה, כמובן, מעולה (וממלא).

stuffin-egg

stuffinegg2

אני לא מכירה אנשים שחוגגים את כריסמס בהקשר הדתי שלו אבל מסורות אירופאיות יש פה בשפע והן נחלקות באופן גס למי שחוגגים עם ארוחה גדולה בערב החג ומי שחוגגים עם הודו ביום החג (24 או 25 לחודש). יש גם ניואנסים של מועדי פתיחת המתנות ומאכלי החג המתוקים. אנחנו לא מדקדקים בעניין והשנה בעיקר לא היה לי כח לעשות כלום, לכן התאימה לי ההזמנה לחגוג ערב חג אצל חיה. לא הודו, לא ישיבה סביב שולחן עם מאה מנות, מסיבת פיצה.
יש להם בבית תנור לבנים מהסוג שבונים בית סביבו. פיטר בנה אותו והכניס שם רכיב של תנור אפיה.
הבית שלהם להט מחום כי לגיבוי הדליקו גם את תנור העצים ה"קטן", שיהיה אפשר לאפות שתי פיצות במקביל.
טוב שיש לי הרגל ללבוש גופיה מתחת לבגדים הארוכים אם כי במקרה הזה גם הגופיה הרגישה יותר מדי.

הבאתי איתי דלי של בצק, קופסאות עם תוספות ושקית של מוצרלה מגוררת. הפיצות זרמו אל התנור וממנו בזמן שסטף ערבבה משקאות בבלנדר. זה היה משעשע לראות את טל יושב על הבר שבמטבח בזמן שסטף, מצידו השני של הבר, מרסקת תותים קפואים לכדי דקירי ילדים עבורו.
אני חושבת שזה קונספט מגניב, מסיבת פיצות.


בוקר כריסמס זה המועד שלפי המסורת האמריקאית, כפי שבאה לידי ביטוי בסרטים, הילדים יורדים ביחד במדרגות ופותחים מתנות שחיכו להם מתחת לעץ שבועיים. אני לא בעד להוציא את המיץ לכן שפכנו את המתנות מתחת לעץ ערב קודם. כשאני ירדתי במדרגות באותו הבוקר הסלון כבר היה מרוצף בניירות עטיפה מאותו חלק של המתנות שכבר נפתח. אבל עוד היה הרבה מה לפתוח כי הילדות עבדו שבועות על הכנת מתנות ועיטופן.

השנה, כדי למנוע קקפוניה בעיניים שלי, קניתי גליל אחד גדול גדול של נייר עטיפה.

השנה, כדי למנוע קקפוניה בעיניים שלי, קניתי גליל אחד גדול גדול של נייר עטיפה.

והיו גם כמה מתנות שהגיעו לשם ברגע האחרון מגורמי חוץ כמו המתקן הזה, מעשה ידיעה להתפאר של עדידה, שיביא את הציפורים אל סף חלוננו מדי בוקר (עוד לפני הצבתו נצפה עורבני כחול מסתובב בחצר).

birdfeeder1

נשאר רק למצוא איך ללמד את הציפורים שיש אצלנו במרפסת אוכל.

נשאר רק למצוא איך ללמד את הציפורים שיש אצלנו במרפסת אוכל.

עצה לקינוח, ממני אלי ואל כל מי שרוצה להכין מתנות למועד מסוים – אם זה משהו סרוג, כדאי ללכת רק על פרויקט לא גדול מדי, עם החוט הכי עבה שיש. יום אחד אני אוכל לחשוף את הפרויקט שלימד אותי את השיעור הזה אבל בינתיים, הנה משהו שסרגתי עם חוטים עבים למתנת חג לגננת של טלי.

ריבוע גרני ינשופי, סרוג בחוט עבה במיוחד במסרגה 12 ממ בערך

ריבוע גרני ינשופי, סרוג בחוט עבה במיוחד במסרגה 12 ממ בערך

הריבוע התישב על גבי כרית אותה סרגתי מחוט קצת יותר דק אבל עדיין, שמנמן

הריבוע התישב על גבי כרית אותה סרגתי מחוט קצת יותר דק אבל עדיין, שמנמן

ויש שם מקום לחנות את הספר שבדיוק קוראות, בתנאי שזה לא הספר שקיבלתי במתנה לכריסמס ששוקל יותר מהלפטופ שלי

ויש שם מקום לחנות את הספר שבדיוק קוראות, בתנאי שזה לא הספר שקיבלתי במתנה לכריסמס ששוקל יותר מהלפטופ שלי

דצמבר 2015

$
0
0

תמיד כשאני תופרת, עוד כמה מסביבי רוצות גם. הפעם טל לקח פיסות של פליס, גזר אותן כרצונו ואז הגיש לי כדי שאתפור ביחד.
בניסיון להרוויח זמן ולגמור את מה שאני עושה בעצמי, אמרתי לו – אני צריכה שתחבר את החתיכות עם סיכות.
אז הוא נעץ שם את כל הסיכות שמצא.

tal-put-pins

tal-puts-pins2

זה מה שאני תפרתי באותו הזמן. הלכתי להדרכה שכתבתי לפני כמה שנים, נזכרתי איך, החלטתי על מידות חדשות ואודרוב – שניים במכה. הפעם שמתי שכבה של חומר מקשיח כי השתמשתי בבדים דקים בלבד. התוצאה משביעת רצון.

yellow-case

green-case

case-w-hooks

hookcases

יש בלול איזו תרנגולות, אולי יותר מאחת, שמתנכלת לביצים.
אפשר היה לחשוב שזו תאונה, שביצים בטעות נשברו בתאי ההטלה, שמישהי בטעות הטילה על המדף מחוץ לתא והביצה התגלגלה ונשברה. אפשר היה לחשוב ככה אבל אחרי ששמתי בתאים ביצים גדולות, צבעוניות, ממולאות באורז כדי לתת להן משקל והביצים הגיעו לרצפה, הבנתי שיש שם כוונת זדון ויש שם איזו בת ביצה שצריכה להגיע לסיר.
אז עשיתי את המעשה המתבקש וביקשתי מיובל שיסדר לי בלול מצלמת אבטחה.
לקח קצת זמן, עוד ביצים הלכו לאיבוד (למעשה גיליתי שהאמריקונה הצעירות התחילו להטיל על ידי זה שגיליתי קליפות ביצה כחולות על הרצפה) ובסוף יובל הצליח לשקם את המחשב הקטן והחמוד שלי, HP mini (לא עזבתי אותו כי הוא מת, עזבתי אותו כי הוא היה קטן מדי) והתקין איזו תוכנה (קוד פתוח, אני מנחשת. כל הפרמטרים נקבעו באותיות לבנות על רקע שחור). כשהוא סיים הוא העמיד את המחשב על אדן החלון המטבח ואמר לי באיזו תיקייה אמצא את הסרטונים שהסרבר שלנו ישמור רק מאירועי תנועה.

יקח לי כמה ימים עד שיהיה לי זמן לארוז את המחשב באריזה חסינת מה-שיש-בלול ולהניח אותו במקום בטוח ולחבר את כל החוטים, חשמל, מצלמה, להזיז תאי הטלה שיהיו צמודים, להסיר וילונות וכל היתר. בינתיים, המצלמה נשארה על אדן החלון. יובל נהנה להסתכל על טל וקשת שנשארו לבד בבית ובחרו לראות סרט במטבח (הם היו הסרט שלו, במשרד). אני נהניתי לראות תיעוד של אור מתארגנת בבוקר.
הגיע הבוקר הראשון שאחרי הלילה בו הותקנה המצלמה. אני מחפשת את השרפרף שמחזיק את הלפטופ בשירותים. הוא נעלם ולא נמצא בכל הקומה העליונה. אני מוותרת ומתיישבת בלי שרפרף.
דבר ראשון ניגשת לתיקיה כדי למחוק את כל הסרטים מאתמול, כל הטל-מסתובב-במטבח-ומראה-למצלמה-את-התחת. אני מתחילה לעבור על הסרטים ומגלה סרטון בו מופיע ילד אחד, בלי תחתונים, מחזיק שרפרף ומכניס אותו לשירותים בקומה התחתונה.
אוקי, אז שם זה נמצא.


טל ביקש להכין מיץ תפוזים. אמרתי לו שבפעם הבאה שאהיה בעיר אקנה הרבה תפוזים ואתן לו להכין מיץ. בינתיים, בגלל שלא נשארו הרבה, אני מעדיפה שהם יהיו למאכל. טל הנהן.
למחרת טל ביקש להכין מיץ. נתתי לו את אותו הנאום.
עבר עוד יום. טל כבר לא ביקש להכין מיץ. הוא פשוט חתך את כל התפוזים, עשה כמיטב יכולתו לסחוט אותם ואז ביקש ממני שאשלים את העבודה.

juice-maker1

juicer2

juice-drinker3

טל: "Mommy, how do you say NONO in English?"
אמא: "זאת לא מילה בעברית או באנגלית. זאת מילה שלנו. זה פשוט נונו"
טל: "but how do you say it in English?"
אמא: "למה אתה רוצה לדעת איך אומרים נונו?"
טל: "I want to tell Samara when she has chicken pox, what are her medicines. like nono and honey and chocolate and sleep and water and hugs"


אוטוטו כריסמס. כנראה שאנחנו ממש מתעכבים עם העץ אם טל תולה קישוטים על גרניום גוסס.

oh-xmas-geranium

keshet-geranium-tree

אור ביקרה בספריה בנלסון וכמו כל המקומות הציבוריים, ברוח החג, גם שם היו מתנות. השלט אמר שילדים מוזמנים לספור כמה candy cane תלויים ברחבי הספריה ולבוא לקבל ממתק.

אור: "אתה חושב שאני יכולה להשתתף? אני לא גדולה מדי?"
יובל: "בטח, למה לא?"
אור (פונה לספרנית): "אני בת שתיים עשרה, אני יכולה להשתתף בעניין הזה עם הממתק?"
ספרנית: "בטח. כמה מצאת?"
אור: "שמונה"
ספרנית: "זה לא המספר. רוצה ללכת לספור שוב?"
אור (בשקט): "לא משנה, אנחנו צריכים ללכת"
אור ויובל פונים ללכת. כמה שניות לאחר מכן, כשהם עם רגל בחוץ, רצה אחריהם הספרנית, עם ממתק ביד:
"העמיתה שלי אמרה לי – מה את קשוחה עם הילדה? תני לה ממתק! אז, הנה ממתק :-) "


רגע לפני חילופי השנים, ביום שהתיימר להיות שמשי, יצאנו לראות את הברבורים.
עדי וחיה הציגו לי את קיצור הדרך שמייתר את הצורך לעשות סקי למרחקים מאי כאן לאי שם ומאפשר לראות ברבורים במינימום מאמץ.
יש לנסוע עד לדרך לינדזי (בה, אגב, גרה משפחת לינדזי), לרדת בה לכיוון הנהר רק בחלק המפונה היטב משלג ולעצור לפני שהיא נעשית תלולה מדי (לו רק ידעתי אז) שם יש לחנות, לרדת בתוך היער, להגיע לטיילת, ללכת בה צפונה כמה דקות (לא לעלות על הסימנים של הסקי, זה לא מנומס) והנה – את ליד הספסל ושלט המידע על האתר ההיסטורי הצמוד (שנראה כמו שקעים באדמה, כי אלה שהיו פה קודם לא בנו באבנים). אם את עוברת את רצועת העצים ומגיעה אל סף הנהר, יהיה לך קר כי יש שם רוח אבל גם תראי ציפורים רבות. חלקן אווזים קנדיים פושטים וחלקן ברבורים נשגבים.

הנהר

הנהר

צופה בברבורים שהתרחקו בינתיים

צופה בברבורים שהתרחקו בינתיים

מבט צפונה על הנהר

מבט צפונה על הנהר

טלי

טלי

אורקי

אורקי

כמה יפה

כמה יפה

יפה מקרוב

יפה מקרוב

בראשית החודש סרגנו ביחד כובעים, לפי אותו המתכון במתנה לגברים שלנו. כמו שאפשר לראות – אנחנו מאוד אוהבות את הכובעים בעצמנו.

hats1

hats2

טל עסוק בענייני טל

טל עסוק בענייני טל

לא מזמן למדתי מונח חדש – מקלחת שלג. לא הכרתי את המונח אבל את המקלחות הכרתי גם הכרתי.
הנה הדגמה קטנה של אור:

מקלחונת

מקלחונת

יש למצוא עץ מלא בשלג – מה שיש בשפע בימים אלה, אחר כך יש לעמוד מתחתיו ואז לעצבן לו את הענפים.

מתכוננת...

מתכוננת…

מתקלחת!

מתקלחת!

aurki

netti

טל מטייל

טל מטייל

שקוע בענייניו

שקוע בענייניו

עושה דברים טליים כאלה

עושה דברים טליים כאלה

השמש כאילו יצאה מבין העננים, אנחנו כבר בדרך חזרה, רגע לפני שנכנסות ליער. טל מגלה סימני עייפות.

השמש כאילו יצאה מבין העננים, אנחנו כבר בדרך חזרה, רגע לפני שנכנסות ליער. טל מגלה סימני עייפות.

אמא אני עייף

אמא אני עייף

אמא, תרימי אותי

אמא, תרימי אותי

aur-more

נמנום

נמנום

רגע לפני שאנחנו יוצאות מהיער וחוזרות לדרך לינדזי, אל האוטו, אור ונטע מדגימות לי מקלחת שלג אחרונה.

משקשקת את העץ, הנה זה מתחיל

משקשקת את העץ, הנה זה מתחיל

זה מתגבר.

זה מתגבר.

אור יוצאת מהמקלחת

אור יוצאת מהמקלחת


one horse open sleigh

$
0
0
היום האחרון בשנה היה יום שמש

היום האחרון בשנה היה יום שמש

וכשיוצאת השמש - חובה לצאת החוצה. זה ציווי מדאורייתא

וכשיוצאת השמש – חובה לצאת החוצה. זה ציווי מדאורייתא

הבעיה היא שלהסתובב עם טל זה כמו להסתובב עם גדי. במילים אחרות - תהיה בעיקר דרך, הרבה מאוד דרך.

הבעיה היא שלהסתובב עם טל זה כמו להסתובב עם גדי. במילים אחרות – תהיה בעיקר דרך, הרבה מאוד דרך.

טלפון ציבורי, בטח האחרון בצפון אמריקה.

טלפון ציבורי, בטח האחרון בצפון אמריקה.

היה קר בחוץ אך חם בראש (גם אם מגרד במצח) בזכות הכבוע העבה שסרגתי ליובל.

היה קר בחוץ אך חם בראש (גם אם מגרד במצח) בזכות הכבוע העבה שסרגתי ליובל.

אם הצמר היה קצת יותר כבד וקצת פחות תפוח, הכובע בטח היה יוצא סלאוצ'י כמו שהבטיח המתכון

אם הצמר היה קצת יותר כבד וקצת פחות תפוח, הכובע בטח היה יוצא סלאוצ'י כמו שהבטיח המתכון

חזיתו של בנין בתוכו רצים אנשים עם מטאטאים לפני משקולות שמחליקות על הקרח. כן כן, אפילו בסלוקן יש מועדון קרלינג.

חזיתו של בנין בתוכו רצים אנשים עם מטאטאים לפני משקולות שמחליקות על הקרח. כן כן, אפילו בסלוקן יש מועדון קרלינג.

משטח ההחלקה שלנו שמכוסה שלג ולא מבריק כנדרש, בהיעדר זמבוני בשכונה. מאחור - בית הספר ומאחוריו - וולהאלה

משטח ההחלקה שלנו שמכוסה שלג ולא מבריק כנדרש, בהיעדר זמבוני בשכונה. מאחור – בית הספר ומאחוריו – וולהאלה

רבות הדרכים לחגוג את השנה החדשה. יש מי שיערכו ארוחה חגיגית עם הודו צלוי (שני בתוך שבוע), יש מי שילכו למשטח ההחלקה המתוחזק היטב של "סיסיז" להחליק על הקרח עם המוני בית סלוקן ויש מי שישבו בבית ויאכלו נודלס בסגנון תאילנדי בזמן שאנשים שונים יבואו אליהם ויגידו להם "יש לכם אולי מחליקיים להשאיל לנו? אנחנו הולכים לסיסיז."
בכל מקום, במכולת, בדואר, אנשים מברכים בשנה טובה ו"להתראות בשנה הבאה."

עם הסיבוב השני של הנודלז אני דוחקת בכולן לבלוע בלי ללעוס כי אנחנו מאחרות לזיקוקים. קיבלנו הזמנה למופע פרטי של זיקוקים שזה תחביב מקומי. יש מי שיגיד שזה קטע רדנקי, אחר יאמר שזה תסמין של חברת שפע, כך או כך, הערב נראה כסף מתפוצץ בשלל צבעים. אם לא נאחר.
את התה אני מגישה לצד מים קרים, שאפשר יהיה לדלג על הקטע של לחכות שיתקרר.

לבית של קייט אנחנו עולות בשתי מכוניות, אחת מהן עם צד מעוך, פנס שבור וקולות מוזרים בעת הנסיעה והשניה – אביעדידה שנותנים טרמפ למי שלא נכנסות באוטו המעוך ובאים לבחון את רעיון הזיקוקין בעצמם.

לא שלנו, האוטו המעוך. זה האוטו של קייט שנתקל באופן בלתי מתוכנן באייל (אף אחד לא מתכנן להיכנס באייל) והביטוח החליט שהוא חסר תקנה, למרות שהוא נוסע, תוך השמעת קולות מפחידים. לואן שלנו קרה מקרה מצער של מפגש עם מבנה חזק (זה פיטר בנה). לגוף שלום אבל החלון האחורי התרסק וכל זה קרה רגע לפני שנכנס ערב חג (וחג וסופש והאנגאובר). אז שבוע הסתובבנו עם יריעת פלסטיק שמכסה את החור שנפער מאחורה (הכי קוטני סטייל. זה ולתקן את המעיל שלך עם דאקטייפ), מונעת משלג להיכנס לאוטו ומהנהג לראות מה קורה. אחרי שבוע הואן אושפז ומאז אנחנו עם האקורה המעוכה שיש לה את כל החלונות אבל רק 5 מושבים, מחכות לניסים (מסתבר שלמצוא את החלון שלך בתוך משלוח חלקים שמגיע זה בחזקת נס).

אחרי שנחתנו באיחור בבית של קייט יצאנו לא"ש לילה קצר בו ניסינו למצוא בתוך היער את זירת ההתרחשות בה עבד כל הבוקר אח של קייט בשביל להתקין את המופע וכעת הוא יושב לו בתוך השלג, עם פנס ראש, ומחכה לקהל שיתאסף.
אביעדידה חתכו די מהר כי התינוק שלהם לא התלהב מהקונספט אבל אנחנו נשארנו עד הסוף ואף כשלנו על גבי השלג והקרח כל הדרך בחזרה (כרגיל, חבל שלא הבאתי איתי את… הפנס) כדי לחגוג בזריזות עם שוקולד, שמפניה ואבעבועות רוח.

כשחזרנו הביתה מצאנו מעטפה תקועה מתחת לידית. פתחתי אותה, מצאתי שם כרטיס ברכה שקראתי אך בקושי (היתה כתובה בכתב מחובר) שהכיל שפע מילים טובות וברכות לשנה החדשה. על הכרטיס היתה חתומה סנדי. זה כמו שבישראל מישהי תחתום "ליאת" – לא נפוץ כמו מיכל אבל את יכולה להיות בטוחה שאת לא הליאת היחידה בעולמי. איזו סנדי?!!
אז עשיתי קצת עבודת בילוש, עד כמה שאפשר, תחת השפעה של כל כך הרבה סוכר. היא לגמרי לא בכיוון עם השם של יובל (הצליח לה עם הV. הייתי אומרת – פגיעה אחת, אפס בול). היא צירפה כסף וכתבה שזה בשביל חשבון החשמל. זאת בטח סנדי שכבר כמה שנים משאירה אצלי דברים בפריזר.

ויש מי שבילה את הלילה שבין 2015 ל2016 בWhiteWater, בציד של אורות הצפון

ויש מי שבילה את הלילה שבין 2015 ל2016 בWhiteWater, בציד של אורות הצפון

Photograph by Adrian Wagner

יש אנשים שעושים עניין מחילופי התאריכים – שמעתי אותם היטב כשניסיתי להירדם. מדי פעם נשמעו קולות נפץ רמים ורק שריקה שליוותה מעת לעת את הפיצוץ, הבהירה לי שלא מדובר ביריות.
בינתיים, אצל טטהלה, הילדות חיכו עד לרגע החילוף כדי להתחבק מה שהבטיח שהן יתחילו את השנה החדשה עייפות.


ראש השנה. זה חג רשמי אבל בשיגרה המשמעות היחידה שלו היא שאני צריכה לשים לב לשעות הפתיחה של המכולת. אחרי הכל, יובל עצמאי. גם בעל המוסך עצמאי ולא רק זה, יש להם קצת רגשות אשם שהיו שם עיכובים אז הוזמנו להגיע למוסך ה"סגור" לקחת את האוטו שלנו, שכמנהג המקומיים, עמד דולק איזה חצי שעה כדי שיתחמם (פנים האוטו. המנוע לא צריך חימום. זה לא וויניפג פה).
שמחתי שיובל לא היה יכול לבוא איתי להביא את האוטו. עם הכל הקולות המוזרים שהמעוך עושה ועם זה שעוד אין לנו צוואה, באמת עדיף שלא ניסע בו שנינו.

הפרעתי לשלדון שעבד על אוטו אחר בשאלות מציקות בעניין המנוע של המגב האחורי שמת בדמי ימיו (בלי קשר להתרסקות החלון).

"תגידי, אתם מנקים הרבה את האוטו?"
"אתה ראית את האוטו. לא, לא נוהגים לנקות אותו"
"ניקוי אוטו זה חלק מהתחזוקה שלו. את צריכה לשמור אותו יבש מבפנים שלא יעלה עובש שיכול להזיק לבריאות שלך ונקי מבחוץ כדי שכל החול והמלח שהם מפזרים על הכביש כל החורף לא יצטבר לך על הגוף, יאכל אותו ויזיק לו"
"אבל איך אני אמורה לשטוף את האוטו בחורף? אין גישה למים בחוץ"
(בקיץ התירוץ הוא עצלנות)
" תלכי מדי פעם למכון ניקוי רכב. שם יש מים גם בחורף"

וזה הדבר הראשון שלמדתי ב2016. כבר חמש וחצי שנים יש לנו את האוטו הזה, מעטות הפעמים שניקינו אותו מבחוץ אבל אף פעם, ממש אף פעם לא ניקינו אותו מלמטה.

עם אוטו שיכול להכיל את כל ילדי, כולל כל הזכוכיות במצב שלם, נסעתי במהירות המירבית הבטוחה אל הרחוב של חיה, שם שרון, מצילת הסוסים, עורכת סיבובים לילדי השכונה במזחלת רתומה לסוס.

tal

כובע לנטע מפרוות ארנבת מפלסטיק

כובע לנטע מפרוות ארנבת מפלסטיק

keshetal-on-sleigh

בביגוד חורף מלא, על גבי שמיכה נעימה, כי 8 מעלות מתחת לאפס.

בביגוד חורף מלא, על גבי שמיכה נעימה, כי 8 מעלות מתחת לאפס.

aur

netta2

xing

אין לי חולשה לבורדר קולי

אין לי חולשה לבורדר קולי

dog2

dog3

dog4

הכלבים היו בטירוף עם כל הדווארות של הסוס והמזחלת

הכלבים היו בטירוף עם כל הדווארות של הסוס והמזחלת

כך נראים יצורים שעירים שמתרוצצים במזג אויר קר. בהזדמנות אצלם בחורים מזוקנים שחוזרים מסיבוב סקי, זה די דומה.

כך נראים יצורים שעירים שמתרוצצים במזג אויר קר. בהזדמנות אצלם בחורים מזוקנים שחוזרים מסיבוב סקי, זה די דומה.

dog-n-horse

aur-netta-on-sleigh

הסוס היפה והזקן שסחב אותנו

הסוס היפה והזקן שסחב אותנו

אסם וסוסים בשכונה

אסם וסוסים בשכונה

קשת שלי

קשת שלי

ינואר 2016

$
0
0

מסיבת ראש השנה המסורתית של הדוג'ו הפכה למסורתית בזכות אור שהרימה אותה לגמרי לבד. אף אחד מחברי מועצת המנהלים המתפוררת לא סייע. היא תכננה, תיאמה, הזמינה, הכל לבד. איזו ילדה מעולה.

tal-at-dojo

זאת היתה הזדמנות חד פעמית לצלם את כל המשפחה ביחד. כולנו היינו שם לבושים בחליפות לבנות וגם המצלמה היתה שם. את ההזדמנות החד פעמית פספסנו. הנה כל המשפחה, בחלקים.

אמא בשורה

אמא בשורה

יתר המשפחה

יתר המשפחה

והנה טטהלה שאפשרה לרבקה להתאמן עם כולם.

חניית תינוקות

חניית תינוקות

tals-drawing

סל איסוף ביצים שהכנתי מ"כלוב עגבניות" ורשת תרנגולות.

סל איסוף ביצים שהכנתי מ"כלוב עגבניות" ורשת תרנגולות.

לצערי תפוקת הביצים היומית מדגדגת לסל הזה רק את הקרקעית אבל איזה דגדוג נעים! והן לא מתגלגלות לי בסל וגם לא נחבטות ברצפה כשאני מניחה את הסל, כי סידרתי לו קרקעית קמורה. וכשאני מביאה סל מלא הביתה, אני מניחה אותו ישר בכיור ושוטפת אותן מתוך הסל. כמה נח.
ההדרכה מכאן.


נטע חוזרת מחברה (אליה הלכה ישר מבית הספר. הילדה הולכת לחברות ישר מבית הספר. יששששש).

אמא: "אז מה נטע, היה לך על הכֵּיף כַּיופָאק?
נטע: <לא עונה. מתעלמת?>
אמא, מנסה שוב: "היה לך על הכיף כיופאק?"
נטע: "Mom! you said it twice!"
אמא: "בטח שאמרתי פעמיים. כי התעלמת מהפעם הראשונה. חוץ מזה, מה את מודאגת? רק אני ואת פה, ליד חברות שלך לא הייתי אומרת את זה"
נטע "אבל אמרת את זה פעמיים!"
אמא: "מה אמרתי?"
נטע: "fuck"


בקורס מבוא לסריגה למדתי לסרוג כובע ולקרוא הוראות. היה מעולה. יצאתי משם עם כובע כחול. הגעתי הביתה – יובל ונטע לקחו בעלות ובילו את הימים בגניבה פעילה של הכובע זו מזה. אחרי זמן מה הגניבות פסקו והשניים עברו להאשמות הדדיות על איבוד הכובע.
התייאשתי מהם.
סרגתי לי כובע אחר, אדום.
איך שגמרתי את הכובע – שמתי אותו על הראש הראשון שהיה מוכן לדגמן וצילמתי. זה היה לפני שבוע. הספקתי לחבוש אותו יום אחד ואז הוא הלך לאיבוד. אף אחד לא לוקח אחריות.
אתמול מצאתי את הכובע הכחול מתחת למיטה. אני מתחילה לחשוד שמדובר באותו הכובע.

hat1

hat2

ככה צריך, אם את מתחת לגיל 50: לחבוש אותו סלאוצ'י.

ככה צריך, אם את מתחת לגיל 50: לחבוש אותו סלאוצ'י.

אני אחת מתוך 9453 (ועדיין סופרות) שבחרו להכין את הכובע הזה. לא סתם. כובע שווה


מתוך "שיחות שהיו לי עם נטלי", חוויה בהמשכים.

אני מורידה את התינוק בגנון ומפטפטת עם נטלי הגננת על הא ועל דא. אני רואה ערימה של פחיות גדולות שפעם היה בכל אחת קילו קפה. מה זה?

"סנדי הביאה לי את כל פחיות הקפה הללו. היא שאלה אם יש לי מי לעשות איתן. לקחתי אותן, הורדתי להן את התויות ושמתי בצורה מסודרת פה בכניסה. למחרת מגיעים הילדים, עוברים, מסתכלים, מרימים גבה, ממשיכים הלאה. תראי, היה לי משהו דומה עם הגן השני. הבאתי להם משהו דומה ואמרתי להם – תראו את כל הקופסאות הללו! אפשר לבנות איתן! והם אמרו לי כן כן והמשיכו הלאה. אז הפעם לא אמרתי כלום. אחרי כמה דקות טל מגיע ואומר – אפשר קופסא אחת? והוא לוקח ומתחיל לתופף עליה. אחריו מגיעים יתר הילדים, מבקשים קופסאות ומתחילים לתופף. אחר כך הם מבקשים קופסא שניה ושלישי ובונים לעצמם מערכות תופים. שורה של מערכות תופים. אחר כך מישהו מבקש פחית רביעית ושם אותה על השלוש. כל היתר ממשיכים באותו הכיוון ואז הם מגלים שהם בנו מבצר עם כל המערכות שלהם. הא! אפשר לבנות עם זה!
אז הבוקר, לפני שהגעתם, כבר היה פה סשן בניה עם הפחיות הללו והם כבר ניסו לראות אם הם יכולים לבנות משהו בגובה שלי והיו צריכים להתמודד עם עניינים של יציבות של מבנה. את מבינה, אנשים אומרים – ילדים משחקים, אבל הם לומדים, הם חוקרים. ואם את סתם נותנת להם את זה, זה לא שלהם וזה לא מעניין אותם"
"ואז הם מגיעים לבית הספר ופשוט נותנים להם מידע ומתפלאים שזה לא משאיר רישום"
"לגמרי. הנכד שלי עכשיו בgrade K וכל יום הוא מגיע למנהל. נותנים להם "זמן חקירה" ואחרי רבע שעה, לפני שהספיקו להבחין מימינם ומשמאלם הזמן נגמר והם לא הספיקו לגרד את השכבה העליונה. מה זה רבע שעה? פלא שיש תסכולים. את יודעת, המעלה הכי מוערכת בבית ספר זה היכולת להיות בשקט"

אמא! אמא! בואי תראי! יצא לי קקי מיקי מאוס!

אמא! אמא! בואי תראי! יצא לי קקי מיקי מאוס!

לפני כמה ימים טל הסביר לנו בפרוטרוט איך עובד Drawbridge גשר נמשך. זה כלל תיאור של החבל, דרך איפה עובר, על מה הוא נכרך ואיך מתבצעת התנועה הידנית לצרכי גלגול ומתיחה. היום הוא הזמין את יובל להסתכל איתו לתוך המקרר בזמן שהוא סוגר את הדלת לאט לאט כדי לראות איך האור כבה ואז הוא פתח את הדלת והראה לו את הכפתור עליו הדלת לוחצת כדי לכבות את האור.
יש לנו תחושה שלילד יש הבנה טכנית טובה.
(אני בונה עליו שיכוון לי את השעון בוידאו,לכשאזדקן).


טל צריך להיות בחוץ זמן מספיק בכל יום אחרת הוא קופץ לי על הראש. בגלל שאני רוצה שגם הילדות האחרות יבלו זמן חוץ ולא יהיו בטטות כמו שבית הספר עושה מהן, אני צריכה להפעיל אמצעים. לפני כמה ימים החלטתי שהגיעו מים עד נפש ואין לי כח לפדלאות. גם היה בית מבולגן עד אימה. אמרתי לילדות שיש להן אפשרות בחירה – לסדר ולנקות או לצאת עם טל. קשת מיהרה להתלבש בבגדי שלג, להלביש את טל ולצאת לשעה.
כשיצאתי לבקר אותן, גיליתי את היתרון שבאי סידור החצר לפני בוא השלג: כשמתחיל להתרכך, כמו עכשיו, עם החורף דמיקולו שיש לנו, הילדות יכולות לעשות חפירות ולגלות אוצרות בשלג.

כלים

כלים

talie

keshet

אוצר: סל!

אוצר: סל!

חדשות הגינה.
לא קורה כלום בגינה. חורף.
יש ערוגה שיובל בנה לי לפני שנה ומשהו, בסתיו, ומאז בעקביות לא מילאתי אותה באדמה ולא שתלתי בה פטל. אבל בסתיו האחרון היצבתי אותה במקום וריפדתי את תחתיתה בבולי עץ. מאז אני קוברת בה תרנגולות. לא ממש קוברת, יותר מניחה.
חמש מתו לי. עבור הראשונה חפרתי בור בערוגה שבתוך הלול ואחר כך כיסית באדמה ובברזנט, שלא יחפרו אותה החוצה.
את השניה הנחתי מחוץ ללול שלא יפריעו לה למות בשקט (יותר מדי תרנגולים יש לי. הם מקיימים יחסי אישות עם כל מה שזז, גם אם היא לא זזה כי היא גוססת). התמהמהתי מספיק עם הקבורה עד שכוסתה בשלג.
את הבאות הנחתי בערוגה, על השלג, וכיסיתי בחציר. זה נסיוני. אצטרך להיות ערנית כשהשלג יסתלק ולוודא שהן מכוסות מספיק בשביל להתפרק בשקט, בלי למשוך דובים.
החלק הפעיל היחיד בחווה הוא הלול בו יש קצת פחות משלושים תרנגולות ותרנגולים (יותר מדי תרנגולים. הרבה יותר מדי. דרושה התערבות כירורגית). עד לפני שבוע התרנגולות כמעט לא יצאו מהבית, מה שהפך אותו ללח מאוד (הדלת פתוחה אבל כל הקקי-פיפי והמים שהן שופכות מצטברים). לפני כמה ימים יצאה משלחת שחפרה בשלג המתרכך ואחרי שהם חשפו כמה פיסות אדמה היתר באו בעקבותיהם והחלו לנקר בחדווה.
אתמול כבר חזרתי להאכיל אותן בחוץ, אחרי ימים רבים של האכלה בתוך הבית, איפה שיש בכל מקום שכבות של חרא וחציר.

בתמונה מסתתרת סילקי לבנה. התוכלו למצוא אותה?

בתמונה מסתתרת סילקי לבנה. התוכלו למצוא אותה?

כשאני מסתכלת מחלון המטבח אני יכולה לראות תרנגולות מסתובבות בחצר שלהן ומנקרות. זוהי נחת!

בתוך הבית, המצב לא מזהיר. מדי שבוע-שבועיים אני מחפה את הפרש בחומר יבש, מדי כמה שבועות מרוקנת את דלי האפר משאריות הקמין מתחת למדף, איפה שיש אזור יבש. הן מתפלשות בזה בהנאה תוך שהן מקרקרות זו לזו: "זוכרת קיץ? זוכרת שהיינו מתפלשות באדמה בחוץ? לא זוכרת? זה בגלל שיש לך זיכרון של תרנגולת".

מימין - ערוגת פ"נ, מסביב - קליפות הדרים שאף אחת לא רוצה ודביקות כללית. באביב זה ישתפר.

מימין – ערוגת פ"נ, מסביב – קליפות הדרים שאף אחת לא רוצה ודביקות כללית. באביב זה ישתפר.

כשיבוא אביב, יהיה לי פה הרבה חומר עשיר להוציא ולמלא ערוגות. חגיגה!

במכולת אפשר לקנות בזול את השוליים והשומן שהן חותכות שם מנתחי הבשר הגדולים שמגיעים, לפני שהן ממשיכות והופכות אותם לסטייקים ולבשר טחון. את השאריות הללו אני שמה בתוך כלוב נירוסטה שמצאתי פעם וידעתי שיום אחד יהיה לו שימוש טוב. הכלוב סגור כך שאי אפשר לשלוף ממנו חתיכה שלמה והוא תלוי בחוט ולכן מתנדנד כשהתרנגולות מנקרות בו. שנאמר – play with your food.

כלוב שומן

כלוב שומן

אומרים שתרנגולות סובלות משיעמום בחורף, כי הן תקועות בחלל קטן ואין שם יותר מדי מה לעשות. כלוב שומן זאת דרך לספק להן מזון דחוס ושעשוע ביחד.

תוקף בחזרה

תוקף בחזרה

הסילקיז, התרנגולות הקטנות והחמודות, חזרו להטיל מתישהו בתחילת השנה. נשארה לי אחת לבנה והתבגרה לי אחת שחורה. עכשיו יש לי ביצים בגדלים שונים וגם בצבעים שונים.

יבול היום, אחרי שטיפה

יבול היום, אחרי שטיפה

שתי הקטנות הן מהסילקיז. הלבנה מהלבנה, הכהה מהשחורה. הביצים הכחולות-ירקרקות הן מהאמרוקנה.

שתי הקטנות הן מהסילקיז. הלבנה מהלבנה, הכהה מהשחורה. הביצים הכחולות-ירקרקות הן מהאמרוקנה.

כשאני מסתכלת על הביצים, ברור לי מה חסר: ביצי ברווז.

וכך זה נראה בדרך מהלול הביתה

וכך זה נראה בדרך מהלול הביתה

התפוצצות של שוקולד ופצפוצי אורז מודבקים

$
0
0

לקראת מסיבת יום ההולדת של נטע כבר עשינו קניות בעיר, פעמיים. עוד לא גמרנו עם זה. לא סתם אין לי כח למסיבות הללו, יותר מדי ארגונים, יותר מדי דברים לקחת בחשבון.
הנושא של המסיבה: שוקולד. כבר יש בבית ארגז מלא בירקות ופירות וקרקרים ופריכיות וקופסאות פלסטיק בשביל לקחת את השוקולד הביתה ומדבקות בשביל להדביק עליהן ורק שוקולד עוד אין. חסרים לי איזה חמישה קילו. מזל שמחר אני בעיר.

המחשבה שלי היתה כזאת – במקום להתלבט ממושכות איזו עוגה להכין, נכין כיפה משוקולד ונמלא אותה במוס שוקולד. במקום חיתוך עוגה יהיה ריסוק, נגיש את זה עם קצפת וקולי פטל, יש יותר טוב מזה?
לקחתי המון שוקולד (מזה שכן יש לי בבית), המסתי, ציפיתי קערה בניילון נצמד והתחלתי לצבוע בשוקולד עם מברשת. זה לא עבד טוב.
בלון. זה אמור להיות פשוט, זה נראה פשוט בסרטון שראיתי פעם איפשהו. מנפחת, מנקה, מנגבת, טובלת בקערת המומס. בסדר, מסובבת, מגלגלת, מסובבת.
בום טראח, מה קרה?
יש שוקולד על המכנסיים וגם על התקרה.

בלון חדש, פחות מנופח. בזהירות עם מברשת, צובעת, תולה לקירור. עוד קצת. עוד המתנה. עובד יופי, לא מתפוצץ.
לא, לא מתפוצץ, רק האטב שתופס את הצ'ופצ'יק כדי שאוכל לתלות את היצירה מנקב חור קטן. זה לא מתפוצץ, זה רק עושה פשששששששששששששששש והכיפה שלי מפונצ'רת, קורסת לתוך עצמה. אחרי שכל זה מתקרר אני מגלה שהשוקולד והבלון לא רוצים להיפרד ואם אני מתעקשת אז יש לי שוקולד כחול. התרנגולות יחגגו לנטע יום הולדת מחר.

עכשיו אני צריכה לחשוב על עוגה.


החלק המטונף של המסיבה יכלול הכנת שוקולדים א-לה גליתא. וופלים כבר קניתי (פעמיים. ככה זה כשקונות שבוע וחצי לפני) אבל עוגיות נורמליות נ"ג לטובת אחת המוזמנות – לא מצאתי. ואז בא לי רעיון.
זה ממתק צפון אמריקאי מוכר וידוע, שווה ברמת ג'אנקיותו לוופלים, כך שלא יהיה פה קיפוח על בסיס בריאות חו"ח.
הכנתי אותו שטוח יותר מהמומלץ כדי שיתאים ליעודו (אני מתרשמת שבקלאסיקה זה גבוה במיוחד) והצלחנו לחתוך ממנו צורות בעזרת קורצני עוגיות מפלסטיק.
הנה המתכון לפיו הכנתי. להלן תרגום לעברית ולמטרית:

ריבועי פצפוצי אורז מודבקים בדבקי מאכל ומבושמים בחמרי טעם מלאכותיים

רכיבים:

1/4 כוס חמאה (פאונד אחד זה שתי כוסות חמאה) – 57 גר'
5 כוסות מרשמלו קטנים – 260 גר'
5.5 כוסות פצפוצי אורז פריכים או משהו אחר בסגנון – 165 גר'

הכנה:

  • מכינות תבנית (למשל פיירקס מלבנית) – מרפדות בנייר אפיה או נייר פרגמנט.
  • בסיר גדול מספיק (4 ליטר יתאים) שמות חמאה, מתיכות אותה, מוסיפות את המרשמלו וממשיכות לבשל תוך ערבוב. מסתכלות על הפלסטיק המותך שבסיר וחושבות – את הח@# הזה נאכל?
  • מכבות את האש. מוסיפות את הפצפוצים, מערבבות היטב עד שהכל אחיד ונראה ממש רע. מרוקנות את הסיר אל התבנית המרופדת וממלאות את הסיר במים חמים.
  • מפזרות את התערובת על פני התבנית ומהדקות מלמעלה עם נייר פרגמנט חוצץ (דביק. זה דביק!)
  • אחרי שמתקרר (רבע שעה) חותכות בקלות בעזרת סכין פיצה או קורצות צורות בעזרת קורצני עוגיות.

כך זה נראה כשזה מוכן (כן, כן, מותר לחתוך את הריבועים גם בצורת משולשים):

בתאורה מחמיאה

בתאורה מחמיאה

ואם זה נראה בלתי מזיק ואולי אפילו טעים אז, כן, זה טעים.

עם כל הדבק בחוץ

עם כל הדבק בחוץ

(השמועה אומרת, זאת אומרת – פרן אומרת שהיא מכינה בלי מרשמלו מהחנות ויש לה גרסה from scratch ראויה למאכל. אעדכן בעניין).

אגמי שוקולד. יום הולדת 11 לנטע

$
0
0

ביום שישי, אחרי כל הקניות והשוטטות שלי עם אור, אמרתי לנטע – אני לא יכולה לנקות את כל הבית הזה עכשיו, אני צריכה לעשות הכנות ליום ההולדת שלך, זה בידיים שלך, אלה החברות שלך שבאות מחר.
מתברר שנטע יודעת לנהל עניינים, כולל את עצמה. היא נכנסה לתכנית "הוריקן" ופצחה בשרשרת נסים שכללה את חדר הנעליים (ציוד סקי, לא רק מגפיים), הכניסה (לא נשאר שם מעיל אחד לרפואה) וחלקים מהסלון. היא סידרה בעצמה והצליחה גם קצת להפעיל אחיות.
גדלה לי הילדה.

ויהי ערב ויהי בוקר. מוקדם מוקדם בבוקר, ושבת.
עדיין יש הרבה מה לעשות אז אחרי ארוחת בוקר עשינו רשימה וכולנו עבדנו במלוא הקיטור, חוץ מקשת שכבר מכוסה באבעבועות אז יש לה פטור.
(אחרי שגמרה לנקות, אור נכנסה למיטה בעצמה ויצאה ממנה אחרי שבוע. כל אחת עוברת את האבעבועות שלה כמו שהיא חיה).

תכנית המסיבה היתה: משחקי דרמה, עוגה (עדיף לפני הטבילה בשוקולד, ברור), פתיחת מתנות (חשבתי שסיכמנו שלא אבל היו לחצים), שוקולד-שוקולד-שוקולד, סרט.
הפעם היה שכלול לעומת מסיבות קודמות: היה עוד שולחן. בדיוק הצטיידתי בשני שולחנות מתקפלים לטובת המסיבה של אור וכמה חבל שלא עשיתי את זה לפני ארבע שנים ככה. מה, לא עדיף שיש בצד שולחן עם הכיבוד? בטח עדיף.

רגע לפני שהאורחות התחילו לטפטף פנימה, הבית היה מבריק (אם לא מחשיבות את הקומה העליונה כחלק מהבית). הספקתי לשטוף את הרצפה במטבח ובפינת האוכל, כדי שאוכל ליהנות אחר כך ממראה טפטופי השוקולד על רצפה נקיה.

מי שנכנסה הביתה הריחה שוקולד. זה היה די בולט. אני לא בעניין של לגרום סבל לאנשים אז אם ראיתי ילד או ילדה מסתובבים סביב סירי השוקולד ועושים קולות מצוקתיים, לקחתי כפית נקיה, טבלתי אותה בקערה של שוקולד החלב ותקעתי להם בפה. למה לסבול?

שוקולד

שוקולד

הרבה שוקולד

הרבה שוקולד

בהתחלה חשבתי שזה יהיה בסגנון הפעילות בגליתא אבל זה התגלגל להיות קישוט ופלים וזה כיוון טוב, בעיקר בגלל שזה מאוד כיף.
המשטחים שקושטו היו וופלים בטעמים שונים (אלה לא חייבים להיות וופלים מאוד איכותיים. אלה שפסלתי בגלל שהיו עלובים לטעמי התקבלו בהתלהבות בגלל שהיון בטעם תות), וופלונים בלגיים וחטיפי פצפוצי אורז. האחרון נ"ג והיה מאוד מבוקש בגלל שהוא שווה ובא בצורות. אם רוצות ומוכנות להשקיע את המאמץ – אפשר להכין ממנו משטחים דקים ולתת לנוער לקרוץ בעצמו צורות (זאת תוספת של בלגן).
חוכמה שלאחר מעשה: אין דבר כזה יותר מדי וופלים. הילדים יכולים לכסות כל משטח מתוק בשוקולד ואחרי שכל אלה יגמרו, הם יתחילו לצפות כרוביות.

הכוסות מסומנות, עכשיו אל תבואו אלי ותבקשו עוד כוס כי כולן משומשות, אתן השתמשתן.

הכוסות מסומנות, עכשיו אל תבואו אלי ותבקשו עוד כוס כי כולן משומשות, אתן השתמשתן.

שכחתי לחתוך פירות. לא נורא. אם המסיבה תיתקע יש לנו wd40 בשביל לשחרר אותה וחד קרן כדי לפזר קסמים.

שכחתי לחתוך פירות. לא נורא. אם המסיבה תיתקע יש לנו wd40 בשביל לשחרר אותה וחד קרן כדי לפזר קסמים.

בלון נטול שוקולד. כמה מוזר.

בלון נטול שוקולד. כמה מוזר.

מדי פעם התחמקה קשת מההסגר שלה ובאה לנשנש

מדי פעם התחמקה קשת מההסגר שלה ובאה לנשנש

החלק של משחקי הדרמה היה לגמרי באחריות הנוער ונראה היה שזה עובד יפה. אני הייתי עסוקה במטבח בסידור המלוחים והמתוקים.

ילדות שקטות, סלון נקי. איזה מחזה נדיר.

ילדות שקטות, סלון נקי. איזה מחזה נדיר.

עוגה יפה, לא הכי מוצלחת לטעמי. לא נורא, תיכף יבוא שיטפון של שוקולד.

עוגה יפה, לא הכי מוצלחת לטעמי. לא נורא, תיכף יבוא שיטפון של שוקולד.

טוב, לכו תפתחו מתנות, אני צריכה לשים פה כמה קילו שוקולד על השולחן, לא רוצה שתעמדו לי בדרך.

אפשר להכניס את הילדות

אפשר להכניס את הילדות

כמה הערות טכניות ותזכורות, לטובת הפעם הבאה שאעשה משהו כזה: כל ילדה ישבה מול פלייסמט. זה לא הכרחי אבל זה נחמד. גם צלחת תעשה את העבודה.
לכל ילדה היתה קופסת פלסטיק שבמקרה הזה הגשתי בסוף (עם מדבקות מסוגים שונים, שתקשט, שתזהה אותה אחר כך. וגם, כי להדביק מדבקות של דינוזאורים זה כיף). אם אין משטח עבודה אישי גדול רצוי לתת את הקופסא מההתחלה כך שיוכלו לשים בה כל תוצר מוגמר. קופסא שטוחה של ליטר תתאים. את הקופסאות אפשר לסדר אחת על השניה במקרר כדי שהשוקולד יתמצק. כדאי להצטייד ביותר קופסאות ממספר הילדות המשוער כי לפעמים יש אחות קטנה שמצטרפת או מישהו שהכין המון שוקולד וצריך שתי קופסאות.

יש דברים שצריך להשכיב בשביל להכניס לקופסא

יש דברים שצריך להשכיב בשביל להכניס לקופסא

ויש דברים ששום קופסא אינה גבוהה מספיק בשבילם

ויש דברים ששום קופסא אינה גבוהה מספיק בשבילם

את השוקולד (הרבה שוקולד) יש לשים בקערות נירוסטה מעל סיר עם מים, על הכיריים. המים צריכים להעלות אדים ולא לגעת בקערות. יש להיזהר עם השוקולד הלבן, לא לחמם יותר מדי.
מהקערות הגדולות השוקולד עובר לקערות קטנות עם כפיות בשביל מריחה ולבקבוקים לחיצים בשביל קישוט. קניתי במיוחד לאירוע זה בקבוקים לחיצים קטנים כי היה להם פתח קטן במיוחד בקצה וזאת היתה טעות מכמה סיבות: פתח קטן זה לא טוב כשעובדות עם כמות גדולה – העסק מתקרר וצריך להפעיל הרבה לחץ כדי שיצא משהו עד כדי סכנת התפוצצות (לא, לא עוד פיצוץ של שוקולד!), בקבוק קטן (רבע ליטר?) מחייב מילוי תכוף יותר וכשהכל נגמר – אין שום לקקן שיכול להיכנס לשם כדי להוציא את השאריות. בקבוקים של חצי ליטר עם פתח רחב יתאימו יותר (היה אחד כזה, ניסיתי, נהניתי). אין שום צורך בפתח קטן בקצה המכסה כי הקישוטים הם לא מאוד עדינים.

הוופלונים הבלגיים הם פשוט עוגיות עם שקעים לאיסוף שוקולד.

הוופלונים הבלגיים הם פשוט עוגיות עם שקעים לאיסוף שוקולד.

choco4

קישוטים – אפשר לשים כלמיני אגוזים וצימוקים וכאלה. הכי פופולרים היו עדשי השוקולד (הרחקתי עד הקואופ כדי למצוא כאלה שלא צבועים בטרטרזין אלא במיצוי סלק והומיאופתיה כי יש לי קווים אדומים ואני מרשה לחצות אותם פעם בשנה, בהאלווין). שבבי קוקוס גדולים היו בשימוש של היצירתיות ביותר וכמה יצירתיות שהן היו. תאווה לעיניים. חלק שברו וחתכו את הוופלים בשביל לקשט ובנו לגובה. חלק הדביקו שברים כמו פאזל, בעזרת שוקולד.

היצירות המופלאות של טאז

היצירות המופלאות של טאז

השוקולד מתקרר עם הזמן. את הקערות אפשר לחמם בתוך מחבת עם מים חמים ואת הבקבוקים הלחיצים בתוך סיר עם מים.
השוקולד הפופולרי ביותר הוא שוקולד חלב. דאאאא.
כשהכל נגמר אפשר להעביר הכל בעזרתו האדיבה של הלקקן לתבנית שטוחה ועליה נייר אפיה, לתת לזה להתקרר ואז לשבור את זה לשימוש עתידי, או לזרוק את כל האגוזים והפירות היבשים שנשארו על השוקולד שעל התבנית ואז לשבור את זה לנשנוש עתידי.
הכי טוב – אחרי שהילדות גומרות לשחק והולכות הביתה, להזמין חברות שלך, להוציא מהמחבוא את הוופלים הנוספים ולשחק בעצמכן. יאי כמה זה כיף! אני רוצה מסיבת שוקולד עם החברות שלי! אבל החברות שלי או נמנעות מגלוטן ו/או סוכר, או רגישות לחלב או בדיוק עושות דיטוקס. יש לי חברות פארש, מהבחינה הזאת.

היצירות של טאז ממעוף ציפור מטושטשת

היצירות של טאז ממעוף ציפור מטושטשת

רשימת ציוד וחומרים:
צלחות/פלייסמטים, קופסאות לתוצרת המוכנה, מדבקות לקישוט הקופסאות ו/או טוש פרמננט לסימון הקופסאות, הרבה שוקולד בצבעים שונים, בקבוקים לחיצים עם פתח רחב, עדשי שוקולד, אגוזים ופירות יבשים לקישוט. לקקן צר.
לנסות: לחתוך משפכים מבקבוקי שתיה עם פתח רחב כדי למזוג את השוקולד לתוך הבקבוקים הלחיצים.


אחרי שהכל נגמר (ז"א – נגמרו הוופלים. והיו המון!) החבורה עברה לסלון לראות סרט ואני שטפתי שוקולד מעל כל העולם.

כאן היה אמור להיות סוף הסיפור אבל לפעמים יש הפתעות בחיים.
שתי ילדות וילד, כולם גרים במרחק הליכה ולפיכך לא הגיע הורה לאסוף אותם, נשארו ונשארו ונשארו.
מתישהו הנמכתי להן את המוזיקה (יש לנו רמקולים מעולים בסלון. תענוג לשמוע מוזיקה. הן נהנו) ושאלתי אם הן רוצות ארוחת ערב. משהו מלוח! זעקו כולן כאחת.

חברה אחת היתה אמורה להישאר לישון (זה תוכנן מראש). חברה אחרת החליטה שרוצה להישאר לישון. החבורה יצאהו לסיבוב בשכונה כדי להצטייד בפיג'מות ושקי שינה, חזרו הביתה והמשיכו לחגוג. בעשר לקחתי את הבחור הביתה ואמרתי לילדות שיתחילו לגלוש לשינה כי אני צריכה בעצמי לישון. כזאת אני, אמא מבאסת.

פותחות את היום עם משהו מתוק

פותחות את היום עם משהו מתוק

אחרי הפנקייקס של הבוקר חשבתי שאני חותמת את המסיבה אבל לא, הבחור חזר לאסוף את הכפפות ששכח אצלנו ערב קודם ושוב נפתחה שם מסיבת ריקודים מתוקה מתוקה. וכך, מסיבת יומולדת שהתחילה בשבת באחת בצהריים, נגמרה ביום ראשון בשלוש. אני חושבת שהיא יודעת איך לארגן מסיבות, הנטע הזאת, ואולי אני לא אמא כזאת מפחידה אחרי הכל.

יופי תופי

$
0
0

כבר שבועיים שאנחנו עובדות על השמיכה. זה הקווילט הראשון שלי, השני של כריסטינה ובטח האחרון של שתינו. "לילדים שלי לא הייתי מכינה כזה. זה ים עבודה!" אבל זה לא לילדים שלי ואני כן מכינה כזה.
ילדי הגנון ציירו חיות מקומיות על בד לבן, גם ילדים שהיו פעם בגנון ציירו (נאלצנו לפסול קואלה אחת). אנחנו גזרנו, הבנו ברגע האחרון שהרקע הלבן שתכננו ממש ממש לא מתאים, מצאנו בדרך נס בד דנים ירוק שהיה בגודל המתאים ובצבע המתאים באוסף הפרטי שלי והפכנו אותו לרקע ואז התחלנו בעבודה המייגעת של הרכבת השמיכה. לא היה קל.
הרעיון לקווילט מתפתל היה של כריסטינה. "תלכי בין החיות, מהאמצע", היא אמרה, וכך הירוק הזה קיבל עורקים והפך לעלה מרובע. אני בכלל רואה בזה נהרות. וזה כל כך יפה!

כמה שעות לפני שהגיע הזמן ללכת וללדת את התוף, כריסטינה גמרה לטפל בפינות, איפה שסרטי אלכסון נפגשו באלכסון ולהשחיל חרוזים ולתת ליצירה טאץ' אחרון. סאת ההערצה שלנו כבר היתה גדושה. יצאנו העירה ביום שטוף שמש של טרום אביב. ביום הראשון של האביב יהיה טקס ההערה של התוף אבל עוד אין תוף.

מתחת לבניין הקטן בשוליים של המרכז הישן של העיר (איפה המרכז החדש, את זה עוד לא הבנתי) עמדה אישה קטנה עם שיער ארוך. כשיצאנו מהאוטו וניגשנו אליה, גילינו שהיא עומדת על הכביש בגרביים.

למה את עם גרביים, נטלי?
כי התעצלתי לנעול נעליים כשירדתי לחכות לכן פה.

ידעתי שהיא ילדה. ידעתי! היא סבתא ילדה.

בתוך המטה אנחנו פוגשות כמה נשים ורגע לפני שאנחנו מתכנסות בחדר ההתכנסות, אנחנו חושפות בפני נטלי את השמיכה. היא לא יודעת את נפשה מרב התרגשות ורצה להשוויץ לחבר'ה. ההתרגשות מתפשטת, כי פייר – מדובר בשמיכה הכי יפה שיצא לי לראות אי פעם.
האירוע מתחיל, וכן, יש טקס. תמיד יש טקס.
עכשיו, אני לא אוהבת טקסים, במיוחד לא כאלה שכוללים חברים דמיוניים. למרבה המזל במקרה הזה החלקים שגורמים לי לגירוד היו מינימליים ומיד אחרי שהיא הודתה לבורא, מנהלת הטקס עברה לדבר על סבינו וסבותינו ומיד כמו שקורה במקרים האלה באה אלי סבתא ברכה אז סלחתי להם על ההתחלה.
אחר כך יש סמדג'ינג. למזלי הלא כלכך טוב, עמדתי מיד אחרי מנהלת הטקס, מה שאומר שהייתי שניה בכל מה שהתרחש במעגל. בהמשך לאותו מזל, זו לי פעם ראשונה ולא ממש ידעתי מה לעשות. חבורת הנשים שסביבי זיהתה כנראה את המבט המבועת שלי וההסבר הגיע: המרווה שמעשנת בתוך הקונכיה היא מטהרת. בזה שאני סכה את עיני, אזני ואיברים נוספים בעשן, אני מקווה להתבוננות נקייה, דיבור נקי וכד'
לא הרגשתי נח עם תנועת העיטוף העצמי עם העשן אז הלכתי על האופציה הפאסיבית ואם הייתי קצת יותר מקשיבה בשיעור בזמן שהראשונה קיבלה טיפול, הייתי יודעת שאחרי שסכה את גבי וכל יתר אחורי גופי בעשן, המסמדג'ת נוגעת בכתפי בנוצה שלה, אז אני לא צריכה להסתכל מדי שניותיים בלחץ אחורה כדי לראות אם אני צריכה להסתובב שוב.
שוין, לומדות.
אחרי הפתיחה הצגנו את עצמנו ואת מורשתנו והיתה לי הזדמנות להגיד שאני בכלל ממורשת אחרת אבל הן כבר הבינו את זה קודם כי מאז אירועי הסמדג'י, כל מה שקרה לווה בהסבר והדוברת הסתכלה על אישה אחת בלבד.
ולא שזה אכפת לי, להיפך, מאוחר יותר כשנשב ליד החלון וניתן לשמש לשטוף אותנו בזמן שאנחנו תופרות כיפות למקלות התיפוף, אני אוכל לשאול את השאלות הכי מטומטמות ("יש אפליה?", "מה זה אומר שמורה?") ולקבל תשובות רציניות.

לפני שהתחלנו לבנות את התוף שרנו כמה שירים. היו שם בחדר שני תופים גדולים, תופים אישיים שהנשים הביאו לעצמן ותופים אישיים לשימוש ציבורי. הלכתי על תוף אישי.

תופים אישיים לבחירה

תופים אישיים לבחירה

תוף אישי מקושט

תוף אישי מקושט

תופים גדולים

תופים גדולים

גם הם מקושטים

גם הם מקושטים

התיפוף בשירה הנייטיב הוא מאוד בסיסי. אין מקצב, יש בום בום בום. זה מאוד עוצמתי.
איכשהו הצלחתי להבין את הקודים אפילו שלא הסבירו לי כלום, הצטרפתי בזמן (בתיפוף, לא מכירה את השירים) ועצרתי בזמן בלי שתתפלק לי הקשה מיותרת.
התיפוף הוא פעימת הלב של האדמה. היה נעים.
יש אומות נייטיב שבהן נשים לא מתופפות. באזור שלנו נשים מתופפות גם מתופפות.

הכנת התוף כוללת כמה שלבי הכנה שנעשו לפני שהגענו – בנייה של מסגרת, בניה של בסיס והשרייה של עור של Elk (אייל קנדי) במשך לילה במים. את שני העורות שנחתכו מראש לעיגולים בגודל המתאים, מניחים זה על זה ובעזרת פאנץ' מיוחד, פטיש ושבלונה, קורצים חורי השחלה במרווחים זהים בשני העורות גם יחד. זוהי הפקת לקחים ממקרים בהם גבר ואישה טיפלו בנפרד בשני העורות וקרצו בהם חורים במרווחים של רוחב כף יד. יצא תוף קצת מעוות עם שלושת החורים העודפים שהיו בעור שקרצה האישה (או שלושה חסרים בזה שקרץ הגבר).

שתי רצועות ארוכות מעור דומה (חזק יותר מעור של deer – אייל) שהושרו גם הן במים, מושחלות בחורים, עולות ויורדות ויוצרות דוגמא מוצלבת לאורך כל הדרך. אחר כך יש הידוקים על הידוקים ובסוף כריכה של רצועה נוספת על שולי העור, כדי למנוע שוליים חדים לכשיתיבש.

2 שרוכים מוצלבים מותחים את שני העורות זה מול זה, שני שרוכים מצמידים את השוליים אל מסגרת התוף

2 שרוכים מוצלבים מותחים את שני העורות זה מול זה, שני שרוכים מצמידים את השוליים אל מסגרת התוף

בינתיים אנחנו עובדות על מקלות התיפוף. תופרות משתי פיסות עור את ה"נקניקיה" שתהיה ראש למקל, ממלאות את הנקניקיה בחומר מילוי, דוחסות היטב, דוחפות פנימה מקל ודוחסות עוד מילוי מהצדדים תוך מאמצים ליצור משהו סימטרי. את הקצה אנחנו מדביקות למקל עם קצת דבק חם וכורכות רצועת עור סביב החיבור עם המקל. את תחתית המקול אנחנו מרפדות עם פיסה ספוגית עבה של לבד, מעליה פיסת עור בגודל כמעט מתאים ומנסות לקבע את הכל עם ליפוף של רצועת עור (לא פשוט).
כל מקל נראה אחרת.
עם המקלות הללו הילדים יתופפו.

כרטיסטינה ונטלי משחילות חרוזים לקישוט מקלות התיפוף שסיימנו להכין

כרטיסטינה ונטלי משחילות חרוזים לקישוט מקלות התיפוף שסיימנו להכין

אלה החרוזים לקישוט

אלה החרוזים לקישוט

וזה המקור לצבעים

וזה המקור לצבעים

המעגל הצבעוני הזה הוא medicine wheel ויש לכל צבע וכיוון כמה משמעויות. כשדיברנו על זה סביב השולחן ערב אחד, מכל הילדות טל שלט בנושא הכי טוב. ככה זה כשיש לך את נטלי בתור גננת – אתה לא יכול לצפות ממנה ללמד את האלף בית אבל אתה תדע לזהות עצים ותדע מה מסמל העיט.

כל הסיפור נמשך ארבע שעות, כולל טקס פתיחה, טקס סיום, ארוחת צהריים משותפת של בורשט (כי מה לעשות, זאת המורשת של נטלי) וחברותא נשית נעימה.

תוף רך-נולד עומד לייבוש

תוף רך-נולד עומד לייבוש

לפני שחיברנו את העורות למסגרת, כל אחת מאיתנו כתבה מסר בתוך התוף. אף אחד לא יראה מה כתוב שם (אני בכלל כתבתי בעברית).

לפני שחיברנו את העורות למסגרת, כל אחת מאיתנו כתבה מסר בתוך התוף. אף אחד לא יראה מה כתוב שם (אני בכלל כתבתי בעברית).

לקחנו את המקלות ואת בסיס התוף ואת התוף הענק והכנסנו את הכל בזהירות לאוטו הקטן של נטלי. היא תייבש אותו כמה ימים לפני שתיקח אותו לגן.
ואחרי שהתוף יהיה יבש לגמרי לגמרי לגמרי, היא תכסה אותו בשמיכה שלו.

הקווילט הכי יפה שאי פעם יצא לי להכין

הקווילט הכי יפה שאי פעם יצא לי להכין

כך זה נראה אחרי שהתוף הגיע ליעדו הסופי.

ליטוף לתוף

ליטוף לתוף

יעיפו אותך מ"אמהות משקיעניות"

$
0
0

ככה הוא אמר לי, כשראה את העוגה. מה אכפת לי, פיצחתי את הקוד! מצאתי את האיזון המושלם בין השקעה לרושם והילדים, הילדים מריעים!
זה הולך ככה: מצטיידות בביסקויטים או בגרהם-קרקר או עוגיות או משהו וביחד עם חמאה מכינות קלתית בתבנית קפיצית (בעוונותי הכנתי מקמח וחמאה, ממש – כל הדרך, מההתחלה. משקיענית או לא? יותר מכינה באחת עשרה בלילה כשהמכולת סגורה ואי אפשר לקנות ג"ק). אחר כך לוקחת גלידה, רצוי כזאת עם הרבה הפתעות בפנים, רצוי שתיים שונות (או לבקש שתיים זהות ושהבחור יגדיל ראש ויביא אחת "אייל קורא קלאסי" ו"אייל קורא קיצוני" ויהיו לך שתיים שונות), נותנת לה חצי שעה על השייש (או כמה שלוקח, עד שאת נזכרת שהיא שם בתוך ההכנות של הרגע האחרון), מעבירה את הגלידה לתוך הקלתית בשתי שכבות ועושה או לא עושה גימור יפה מלמעלה (היתה כוונה לזה אבל היא נגמרה ברוטב קרמל – מלח ים חם בעת ההגשה).
תרועות! שככה יהיה לי טוב. ועוד תרועות כשבאתי לשאול מי רוצה סיבוב שני ובגלל שכולם רצו ונשארו רק שתי פרוסות פשוט הוצאתי את מה שנשאר מהגלידה ושמתי על השולחן.
גלידה הם רוצים.
תני להם גלידה.

אבל לא הכל היה חלק ומתוק מההתחלה.
בראשית ישבתי בשמש וסרגתי כי הגיעה השעה אליה הוזמנו המוזמנות וגמרתי לנקות את האזורים הציבוריים של הבית ולהכין את כל הנדרש. אמהות באו והלכו כשהן משאירות אצלנו ילדות וילד וחלק מהן ממש כיבו את האוטו ונשארו לפטפוט קל, על מזג האויר וסקי ועל האביב שהקדים השנה ומה מצב השלג בגבעה בעונה שכזו (כי את מצב האין-שלג בעמק אנחנו רואות).

קישוט חורפי: בלורה קפואה

קישוט חורפי: בלורה קפואה

ויש גם ג'ולות עם צ'ופצ'יק

ויש גם ג'ולות עם צ'ופצ'יק

אם לא היה חורף בדיחה הייתי מכינה אותן בחוץ אבל, אל ניניו, אז הכנתי בפריזר. (היו עוד כמה בזירה אחרת)

אם לא היה חורף בדיחה הייתי מכינה אותן בחוץ אבל, אל ניניו, אז הכנתי בפריזר. (היו עוד כמה בזירה אחרת)

כשאחרונת האמהות המשיכה בדרכה נכנסתי הביתה כדי למצוא חבורה די קטנה של ילדות וילד בגילאי 9-14 יושבות ושותקות בעקביות בסלון. צמרמורת עברה בגווי. התחלתי לעשות רעש וצלצולים. אני!
אחרי קצת דין ודברים עם כלת השמחה יצאתי אל אתר האפיה כי את הפעילות של קישוט הכוסות הן כבר תקתקו וכעת כל שנותר הוא לשתוק ביחד.

הכוס של טל. זאת שאני הכי אוהבת לשתות בה תה!

הכוס של טל. זאת שאני הכי אוהבת לשתות בה תה!

tals2

הכוס של אור. ישר רואות...

הכוס של אור. ישר רואות…

אותה הכוס מזוית אחרת

אותה הכוס מזוית אחרת

המסיבה הזאת תוכננה להיות מסיבת סקי למרחקים שתיגמר בתנור הבוץ אבל בגלל אבעבועות רוח המסיבה נדחתה בשבועיים שבמהלכם האביב עשה את הכניסה שלו והשלג על הטיילת את היציאה.

למסיבה המקורית רצינו להצטייד בכוסות מסוג מסוים, שיתאימו לשתיה חמה במזג אויר קר (שטעינו לחשוב ששורר באמצע פברואר) "בשטח" את הכוסות לא מצאנו ואחרי שהכוסות הסבירות היחידות שהצלחנו לשים עליהן יד היו יפות וצחורות ומקרמיקה, הצטיידנו בטושים-שמן לקישוט. רק להוסיף שקית עם תערובת לשוקו חם (שאור תכין לילה קודם באמצע הלילה, כי למה להתיחס לבקשות של אמא במשך חודש להכין כבר את השקיות) ויש לך משהו לקחת הביתה שהוא לא שקית הפתעה מלאה בשטויות בדולר.

הכוס של נטע. כמה ספרות של פאי היא הצליחה להכניס שם?

הכוס של נטע. כמה ספרות של פאי היא הצליחה להכניס שם?

nettas2

keshets1

אפשר להגיד שפאי מאוד פופולרי אצלנו במשפחה (גם אצל אור היה, שמת לב?)

אפשר להגיד שפאי מאוד פופולרי אצלנו במשפחה (גם אצל אור היה, שמת לב?)

עכשיו הכוסות מקושטות והילדות צועדות ביחד אל התנור שנמצע ליד המרכז הקהילתי.
ליד התנור – נטע, ששומרת על האש כבר שעה וחצי.

הטיול לא שינה הרבה, עדיין מדובר בחבורה קטנה ושקטה ונטע נחלצת לעזרה. אחרי שהעסק מפשיר קצת על מגרש הכדורגל, היא חוזרת לעמדת האופה.
לא היה קל עם הפיצות, היינו צריכות להתחיל את האש הרבה יותר מוקדם, ולתת לתנור חימום ממש טוב. אבל לומדות. בפעם הבאה יהיה יותר טוב.

עם הזמן אנחנו משתפרות עם הפיצה (מה שחום יכול לעשות. פלאים!) והחבורה מתחילה להיראות כמו חבורה. מתרוצצות סביב הקערה, איפה שטל נכנס עם אופני הריצה שלו או מסתובב סביבה ועושה לי פרומואים של התקפי לב עתידיים, יושבת סביבה בהרכבים שונים, מתקשרת. מחייכת.
כשמתקרר ואנחנו חוזרות הביתה, זה נראה טוב ודביק ונטע מלאה בצער על שעיקמה את הרגל ונאלצת לחזור באוטו.
מכאן זה זרם יפה, העוגה קיבלה תשואות ואור קיבלה את הדיסק החדש של אדל.

אחרי שהרב הלכו וחלק נשארו, אחרי שראינו שוב את הפרק הראשון של Fuller – House (בסרט שם המשפחה של די-ג'י הוא פולר, מה שיוצר משחק מילים נחמד שכזה, אבל קבלו פריט טריוויה שיעיף לכן את הפוני: השם האמצעי של אשלי אולסן הוא פולר!!), רגע לפני ארוחת הערב וששת הפרקים שראינו אחריה, יובל בא עם תובנה שאולי תישמע מובנת מאליה אבל בשביל חננות שכמונו זה היה גילוי משמעותי:
"ככה זה, כשיש חבורה של ילדים שלא מכירים אחד את השני, מצב ברירת המחדל הוא awkward וזה לוקח כמה שעות עד שמפשירים ונהיים חבורה. אחר כך הם גדלים קצת ומגלים שאלכוהל מקצר מאוד את הזמן הזה. אנחנו הצלחנו לפספס את זה כי אלכוהל לא עשה את הכניסה שלו אצלנו"

פברואר 2016 וכדורי בשר ויטנאמים

$
0
0

טל התחיל לקרוא. ככה פתאום. אחרי אירועי למידה קצרצרים שאירעו לו לאורך השנה האחרונה, אירועים בהם היו מעורבות האחיות שלו שרצו לספר לו משהו והוא עצמו שרצה לשמוע, הוא לקח באחד הערבים פלאייר של חנות חמרי בנין ןהתחיל להקריא לנו מילים. מילים קצרות, מילים ארוכות. וכשנופל טוש לידיים שלו, הוא כותב. או אם מרשות לו להיות מול מסך ריק ואפשרות להקליד – הוא כותב. הכתיבה שלו מצחיקה, הE שלו נראית כמו מסרק, הR כמו מחוגה. האיות שלו מעיד על זה שהוא קורא חדש. הקריאה שלו איטית מאוד ויש לו הרבה מה להשתפר. אבל הוא קורא. וזה חמוד מאוד.

הנה כרטיס שהוא כתב באמצע פברואר. מאז ראינו איך הכתיבה שלו משתפרת מדי שבוע. אני לא אנסה לכתוב באנגלית תקנית את כל מה שמופיע שם, רק אציין שיש שם הרבה plas שבאים לציין "+" ומחברים בין שמות שונים של בני המשפחה.

tals-writing

החוברת עם האתים והאוכל לציפורים עברה למיחזור עוד באותו היום אבל בסלון יש מפה גדולה ו, הו כמה ארצות יש עליה! כמה חומר קריאה! והוא כבר יודע להסתכל על השם שמופיע ראשון כי השני זה בצרפתית.


יום אחד הגיע הביתה קרטון גדול, עוטף מרדה פיצה. קרטון זאת תמיד סיבה טובה להתחפש לצבים ולעשות מלחמת כריות. לא ככה?

turtle-fight

turtle2

טל מרוגש. יש אקשן בבית!

טל מרוגש. יש אקשן בבית!

יש גם קשת בבית. איפושהו.

יש גם קשת בבית. איפושהו.

יום אחד אור ישבה ושיחקה איתו באיזה משחק מחשב שכלל תרגילי חיבור וחיסור. היא תרגמה לו את מה שכתוב על המסך לסיפורים. באותו הערב, הוא לקח קוביות של לגו וספר להן נקודות. לפעמים זה היה כמעט (16 הוא ספר כ18), עם הקטנים זה יותר קל. אחר כך הוא לקח קוביה, ספר את שש הבליטות למעלה ואת שני החורים למטה ואמר: "אם אמא נתנה לי שש קוביות שוקולד ואז היא הוסיפה לי שתיים אז יש לי שמונה."


הכובע הזה כבר הופיע בבלוג אבל סוףסוף עברו לנטע כל האבעבועות מהפנים והיא הסכימה גם להצטלם (ולא רק לחבוש אותו).

hat1

hat4

hat3

hat2

כושר שכנוע טל כותב "100" על הלוח המחיק. >"Daddy, is this eleven or twelve?" "this is a hundred" "no, eleven or twelve?" "a hundred" "daddyyyyy" "twelve" "for real?" "no. for real this is a hundred" "ELEVEN OR TWELVE?" "twelve. for real"


יובל קנה דומינו חדש הביתה. מיד נמצאה מישהי שתבדוק אם כל החלקים הגיעו (מסתבר שלא).

ילדות מסודרות

ילדות מסודרות

יש תרנגולת אמרקונה אחת שאוהבת לבייץ כפול. זה נחמד לקבל עיין כפולה בביצה אחת אבל רחמים על התחת שלה.

אאוץ'

אאוץ'

טל התחיל לשחק באיזה משחק וידאו. לפי מה שהילדות מספרות (וכך הן גם משחקות בעצמן) זה משחק לזוג וכל אחת מהשחקניות מפעילה אחת מהדמויות (נער האש או נערת המים). טל משחק לבד ומפעיל את שתיהן, אלא אם מישהי מאחיותיו מצטרפת ומשחקת איתו. יושב לו לבד בחדר של אור, משחק משחק ואז נתקע. הוא יודע שאבא ואמא לא מבינים מהחיים שלהם אז הוא מפנה את הראש לכיוון יתר הבית וזועק: "One of my sisters COME" (עד שמישהי באה).


אני עכשיו בסופה של תקופת סריגת גרביים. כמה זוגות מצמר עבה נשארו פה בבית, עבור בנות הבית. זוג אחד מצמר בינוני בגוונים מתחלפים נשלח אל מעבר לאוקיינוס. אני מקווה שהוא לא יפול קרבן להתנהלות זדה של דואר ישראל שרווחת לאחרונה, כך אומרות השמועות.

socks1

socks3

socks5

socks7

לא סיפרתי בשום מקום על ההצגה של אור? איך יכול להיות… בבית הספר של הילדות אין תכנית דרמה. זה בית ספר זעיר. אבל בצומת יש תיכון גדול (יחסית. תכל'ס – הוא די קטן) ושם יש תכנית דרמה במסגרת לימודי הבחירה וגם כנראה תכנית מורחבת אחרי הלימודים. אור הוזמנה להשתתף בהפקה של החוג ובפעילויות נלוות (כבר סיפרתי על פסטיבל הדרמה שהרחיק אותה ממני לשני לילות). העבודה על ההצגה Arsenic and Old Lace ("רעל ותחרה"), מחזה מ1939, נמשכה מספר חדשים במהלכם אור מיהרה אחרי בית הספר בימי שישי מסוימים להגיע לתיכון לחזרות. התפקיד שלה היה קטן, כי היא קטנה בעצמה וחדשה, אבל בשנה הבאה היא כבר תהיה גדולה יותר ועם הסטוריה של הוכחת רצינות ותמיכה הורית (הסעות…). כשהגעתי בתום החזרה הגנרלית לאסוף אותה, הצצתי מבעד לחלון בעוד כל חברי הקאסט עולים על הבמה להשתחוות ותהיתי איפה הילדה שלי. היא אמורה להיות שם. היא שם, הצביעה נטע על איש מבוגר שנשען על מקל. וואו, המאפרת עשתה עבודה טובה!

old-aur1

בערב ההצגה השני היתה מאפרת אחרת שעשתה עבודה פחות טובה. אור, לעומת זאת, היתה מעולה בשני הערבים.

בערב ההצגה השני היתה מאפרת אחרת שעשתה עבודה פחות טובה. אור, לעומת זאת, היתה מעולה בשני הערבים.

אור ונטע לומדות שתיהן בכיתת OELP שזאת כיתה עם דגש על לימודי חוץ – outdoor. לימי ההולדת האחרונים שלהן הן קיבלו מההורים שק"ש למינוס 12 וtherm-a-rest (מזרון מבודד מתנפח). באו הסבתות והשלימו להן עם אוהל זוגי קל לשלוש עונות. בדקנו את האוהל בתנאי חום ויובש והוא עבד מצויין. ביררתי עם המורה שלהן טרם הקניה בעניין העונה החסרה. היא אמרה לי שהיא עצמה לא מוציאה טיולי שינה בחורף וכיתת ט'-י' (הקשוחים), כשיוצאת לטיול לילה בחורף, במילא ישנה במחילות-שלג ולא באוהל.

tent1

tent2

tent-n-therma

ועכשיו, מתכון מרגש.

לא בכל יום אני מתרגשת מכדורי בשר אבל אלה שווים את ההתרגשות שלי ושלך. הם מעולים מעולים מעולים, הם אווריריים, הם צרובים אך לא מטוגנים, הם מלאים בטעם ואם לא הייתי משאירה את אור עם משימה לשפוך רוטב דגים לתוך הקרמל הם גם היו נאכלים על ידי כלל הילדות. (מלשנית). אז אל תחזרו על הטעות שלי. המתכון נמסר בהתלהבות רבה על ידי כריסטינה, The recipe is from the blog A Calculated Whisk והוא מתאים למי שאוכלת פליאו ויכול להתאים גם לAIP. הבשר במתכון הוא פורק טחון וזה מה שניסיתי. שווה לנסות עם הודו טחון למי שמעדיפה ומי שתנסה עם בקר טחון תוכל לוותר על אפיה עד המרכז (זה צריך להיות מעניין – כדורי בשר עם מרכז נא). יש במתכון המקורי הוראת הכנה לדלעת ספגטי כמצע לכדורי הבשר והסלט הנלווה. אני לא אוהבת דלעת ספגטי אז דילגתי על העניין הזה והלכתי על אורז. אטריות דקיקות היו יכולות לבוא שם טוב אם היו באמתחתי. עכשיו כל שנותר לי הוא למצוא דרך למחוק את הזיכרון של הילדות ואז אוכל להכין את המנה הזאת פעם בשבועיים, כי היא כל כך טובה.

כדורי בשר-קרמל וייטנאמים

רכיבים לכדורי הבשר
3 כפות דבש
1 כף סוכר קוקוס
3 כפות רוטב דגים
כפית אבקת סודה לשתיה
2 פאונד (גם 1 ק"ג יעבוד) בשר פורק טחון
1/4 כפית פלפל שחור טחון טרי
2 שיני שום (רימיתי, שמתי שלוש) כתושות
החלק הלבן משני בצלים ירוקים, קצוץ דק

רכיבים למה שמסביב
אורז/אטריות אורז/דלעת ספגטי – מה שבא
1 גזר גדול, או יותר, חתוך לגפרורים
1 מלפפון גדול חתוך לגפרורים
1/4 כוס (או יותר) קשיו, קלוי, אפשר גם קצוץ
כוסברה ו/או בזיליקום טריים

רכיבים לרוטב 2 כפות=1/8 כוס, למי שיש כוסות מידה. מה אעשה כעת בעשר השניות שתיכף אחסוך?
2 כפות רוטב דגים
2 כפות חומץ אורז
2 כפות סוכר קוקוס
מיץ מחצי ליים *
החלק הירוק מאותם שני בצלים ירוקים, קצוץ דק
לבחירה: פלפל צ'ילי ללא גרעיניו, קצוץ דק (השמטתי. תחת זאת הגשתי עם פתיתי צ'ילי לבזיקה עצמית)

  • אם אני כבר סוחטת חצי ליים, אולי שווה להכניס גם את הגרידה. לא יזיק.

הכנה

  1. להכנת הקרמל עבור כדורי הבשר שימי בסיר קטן את הדבש, הסוכר ושליש כוס מים. ערבבי והביאי לרתיחה. השאירי ברתיחה עדינה כעשר דקות עד שמסמיך, מתכהה ומריח קצת שרוף (רק קצת). הסירי מהאש, ערבבי פנימה את רוטב הדגים והניחי להתקרר לטמפ' שנח לטבול בה יד (כרבע שעה). . הכיני את הרוטב: ערבבי את כל חמרי הרוטב (במתכון המקורי יש תוספת של כוס מים. ויתרתי עליה). שימי את גפרורי הגזר והמלפפון בתוך הרוטב וערבבי שיעטפו ברוטב.
  2. התחילי לחמם את התנור בתכנית גריל.
  3. להכנת כדורי הבשר: ערבבי לתוך רוטב הקרמל את הסודה לשתיה. זה יתפח ויתקצף. ערבבי בקערה את הבשר הטחון, הפלפל הטחון, השום והבצל הקצוץ. הוסיפי את רוטב הקרמל ולושי הכל ביחד.
  4. צרי מתערובת הבשר כדורים בגודל כדורי גולף. הניחי אותם על תבנית מצופה בנייר אפיה בשכבה אחת.
  5. אפי בתנור במצב גריל במשך 5 דק' או כמה שלוקח עד שהכדורים צרובים בחלקם העליון (לקח לי 8 דק'). או אז הוציאי את התבנית מהתנור והפכי את כל הכדורים כך שישבנם הלבנבן יפנה כעת למעלה. החזירי לתנור לעוד חמש דקות או כמה שלוקח בשביל לצרוב את הצד השני. אם הבשר הוא מסוג שיש לאפות לגמרי (פורק, עוף, הודו) – שברי כדור אחד ובדקי אם הוא עשוי לגמרי. אם לא – השאירי בתנור המכובה ל5 דק' נוספות. אם כן – הוציאי מהתנור.
  6. הגשה: על גבי המצע הנבחר, הניחי כמה כדורים, ירקות שמשית מתוך הרוטב, קשיו קלוי ואת עשב התיבול הנבחר. את הרוטב שנותר אחרי דיג הירקות הגישי בצד עבור מי שיבש לו.

אור וכובע הקסמים

$
0
0

הספקתי! בזמן! לפני PI-Day!
הכובע של אור גמור.
כבר הכנתי לה אחד והוא היה בלתי מוצלח ואז הסתכלתי שוב על המתכון ברבלרי וראיתי שכל מי שהכין אותו הוסיף הערות איך הוא שינה אותו אז הבנתי – רעיון מעולה, ביצוע חלש. אין ברירה – אני צריכה לכתוב אחד בעצמי.

עכשיו הכובע מוכן וגם המתכון כבר כתוב ואפילו צילמתי מהר מהר לפני שהכובע, כדרכם של כובעים, הולך לאיבוד.

AUR1

AUR2

הכובע הזה סרוג בצורת בקבוק קליין ואם זה לא מספיק, הספרות של פאי (חלק מהן, בכל זאת, יש לו אינסוף מהן) מקודדות בפסים הצבעוניים.

hat1

hat2

כאן אפשר לראות איך הקיצ'נר שלי טעון שיפור

כאן אפשר לראות איך הקיצ'נר שלי טעון שיפור

אפשר לומר שזה כובע שצועק "אני גיקית של מתמטיקה" אבל זאת צעקה שרק גיקים אחרים יכולים לשמוע.
היתר רק יתהו לפשר הזרבובית.

דומה קצת למצנפת המיון, לא?

דומה קצת למצנפת המיון, לא?

hat-kitchener

hat4

מי שמכירה את בקבוק קליין בטח תוהה איך זה מסתדר שלכובע יש צד אחד עם זה שלסריגה יש שני צדדים ואחד מהם חסר בתמונה. אני אשאיר את זה כתרגיל הביתה (אם כי עיון במתכון, לכשאגמור לערוך אותו ואפרסם לטובת הכלל, יכול להיות יופי של רפרנס).
טוב, הנה רמז (תמונה של הכובע לפני שהוא נכנס לתוך עצמו):

hat-before-turn

ממתקים לקינוח:

klein1

aur3

aur4

מרץ 2016 חלק א': יום האישה, יום פאי ופסחא

$
0
0
השבוע הראשון של מרץ וכבר כמעט אין שלג על האדמה

השבוע הראשון של מרץ וכבר כמעט אין שלג על האדמה

טרום יום פאי - יום האישה הבינלאומי

טרום יום פאי – יום האישה הבינלאומי

כל דבר קשור לפאי, אפילו קלפי משחק תמימים

כל דבר קשור לפאי, אפילו קלפי משחק תמימים

וגם פאי (או טארטלט במקרה שלנו) יכול להיות של פאי, בין אם הוא ממולא בקרם ערמונים בלתי פוטוגני או בקרם לימון בוהק

וגם פאי (או טארטלט במקרה שלנו) יכול להיות של פאי, בין אם הוא ממולא בקרם ערמונים בלתי פוטוגני או בקרם לימון בוהק

כן, יום פאי הוא יום גדול במשפחה של נרדז כמונו. כדי להביא קצת מהשמחה אל העולם שלא מודע לחשיבותו של היום המיוחד הזה, אפינו עוגיות פאי וחילקנו לעוברים ולשבים.

יום פאי את אומרת?

יום פאי את אומרת?

רגע לפני שפסחא מפציע יש את יום פטריק הקדוש. לא העמקתי בסיפור שלו, אני רק יודעת שזה מגיע מאירלנד וזה קשור לצבע ירוק. הילדות שהולכות לספריה ביום רביעי לשעת סיפור ויצירה, הלכו ביום הזה בהרכב מלא הודות לחופשת האביב המשמחת (שבועיים שלמים עם הילדות שלי! שבועיים שלמים לא לארוז אוכל!). משהו כנראה השתבש בדרך הביתה כי כך נראו הילדות:

עצבות משופמת

עצבות משופמת

מישהי שתתה יותר מדי גינס

מישהי שתתה יותר מדי גינס

יובל קורא אל נטע: "דיר באלאק אום ג'מיל, האדא ל'טלויזיון"
נטע מסתובבת אליו בתמיהה: "אבא, אתה קיללת אותי עכשיו בנורווגית?"


בסופ"ש שלפני יום פאי הלכתי לפי מיטב המסורת (שנה שניה ברציפות!) לסופשבוע אמהות במעיינות החמים. פטפטנו הרבה, טבלנו רב הזמן בבריכה החמה, אכלנו יותר מדי ושתינו פחות מדי. בין היתר סרגתי שם את היצור החמוד הזה:

אפרוחון

אפרוחון

מתקפל לתוך עצמו

מתקפל לתוך עצמו

הנה הוא בפנים

הנה הוא בפנים

ומה יצא?

ומה יצא?

המתכון מכאן.

פעמיים בחודש ביום רביעי אני הולכת למרכז הקהילתי ועוזרת לסנדי בהכנות לארוחת הצהריים של הפודבנק למחרת. בפועל זה אומר שאני מקבלת ממנה הוראות כלליות מה התכנית ומה החומרים ואני עושה את כל הקיצוצים והטיגונים/אידויים עד לשלב שיש סיר גדול מלא בכל טוב שיגמר במרק או תבשיל. באותה העת סנדי מתרוצצת מסביב ונמצאת בחמישה מקומות בו זמנית. את הפעם הקודמת פספסתי כי הייתי חולה וסנדי טרחה להגיד לי כמה פעמים שהייתה צריכה למצוא שני מתנדבים שימלאו את מקומי. כמו שנאמר – אוי, תמשיכי. הפעם סנדי נעדרה כי נסעה להצטייד בתרומות כלשהן, אז היא הכינה הכל והשאירה לי ערמות מדויקות והוראות כלליות, כמו שאני אוהבת. את הירקות היא קצצה מבעוד מועד ולי נשאר להביא אותם לכדי מרקים בבעבוע עדין ולהורות לסטפני אשר על הדלפק, לכבות בעוד חצי שעה. זאת היתה התנסות מגניבה. גם לא לקצוץ כמעט וגם להגיע למוצר מוגמר עם טעם והכל. וכך יצא לי לטעום את מרק ההודו לפני שיצאתי בחזרה הביתה, ואז לטעום שוב, ואז לקחת צנצנת קטנה הביתה כי הטעם רדף אותי. למחרת, אחרי שגמרתי לקשור קשרים במוחה של תלמידת כיתה ו' אחת, במסגרת חיזוק מתמטיקה פרטני שאני עושה שם פעמיים בשבוע, עברתי את מגרש החניה המפריד בין בית הספר למרכז הקהילתי ונכנסתי פנימה. בתוך המבנה היו אנשים סביב שולחנות ועל גבי כורסאות, על הדלפק היו סנדויצ'ים ועוד כמה נשנושים ובעמדה שאני מכירה כעמדה שלי בימי רביעי, עמדה גברת שאני לא מכירה. היא מזגה לי מרק הודו שהיה מאוד דומה למה שהשארתי שם אתמול, רק עם תוספת של אורז מפוצל ואיזו שעועית ירוקה שהתגנבה פנימה. למרות כל אלה – הוא היה טעים כמו אתמול. מדי פעם יצאה תרזה וקראה בקול מספר. בעל המספר נכנס ל"קניות" של מוצרי מזון במחסן שלהן. נכנסתי לרגע לשם ומצאתי את סנדי במצב הטבעי שלה – מתרוצצת. היא ליקטה משהו בשביל מישהו. נתתי לה חיבוק ויצאתי בחזרה אל הספה, לאכול את המרק שלי, ביחד עם עם-סלוקן.

מרק הודו, למי שרוצה להכין בבית, מכינות משאריות של הודו צלוי, עצמות ובשר, שמבשלות ארבע שעות ואז מסננות את המוצקים החוצה, מצננות, מפרידות בין דברים אכילים (בשר) לדברים לא אכילים (עצמות). את הדברים האכילים מחזירות למרק. אם יש מיצים של הצליה אז מוסיפות גם אותן למרק. בסיר אחר מאדות בשמן ירקות שרש קצוצים לקוביות, מוסיפות תבלינים (מלח, מרווה, פטרוזיליה וכו' אם התבלין הוא תבלין עלים מיובש אז מוסיפות בשלב הזה, אם הם טריים אז בסוף) ואת המרק ומבשלות כחצי שעה עד שהכל מרקי כזה וכל הירקות והבשר חברים.


לקראת חגי האביב שלפתי מהמחסן את הארגז המתאים והוצאתי את הקישוטים כדי שיפארו את הסלון למשך תקופה ולא רק למשך שעתיים על השולחן של קייט. מצאתי שם ארנבת שהכנתי לא יודעת מתי, אולי בשנה שעברה, לפי מתכון ממעצבת שאני אוהבת כי החלקים שלה מתחברים בסריגה תוך כדי עבודה ולא בתפירה בסוף.

ארנבת חומה

ארנבת חומה

המתכון מכאן

עוד מצאתי שם דברים שסרגתי מזמן בלי לדעת שאני חוזה את העתיד כי אז כשסרגתי, היו לי חוטי כותנה כחולים וירוקים וזה מה ששימש אותי לסריגת הביצים.

ביצים של אמרקונה

ביצים של אמרקונה

ולצורך התרנגולת השתמשתי בחוט שהיה ברשותי, שהיה לבן.

תרנגולת סילקי לבנה שדוגרת על ביצים גדולות מדי

תרנגולת סילקי לבנה שדוגרת על ביצים גדולות מדי

אבל ממש ברגעים אלה יש אצלי בלול תרנגולת סילקי קטנה שדוגרת בהתמדה על ביצי אמרקונה שקצת גדולות עליה. את הארנבות והתרנגולת, יחד עם האפרוח החדש, שמתי על שולחן קטן בסלון.

שולחן אביב

שולחן אביב

טל מיד הגיב לעניין, מצא שרפרף שירותים שנטע הכינה לו מזמן, כיסה במפית שגזר מפליס סגול והציב עליה דברים אביביים משלו.

tals-spring-table

טל: "I don't know what to do with you so I put my face on your cheek" (אוההה…. תמשיך) טל: "I'm patting your nono" (תפסיק) "I love you mummy… I have a good time with you mummy…" (תוך שמתכרבל עלי) "mummy, let's cuddle up!"

בנות הבית בתנוחה אופיינית

בנות הבית בתנוחה אופיינית

טל: "please" אמא: "לא" טל: "please" אמא: "אמרתי לא" טל: "if you say yes I'll stop bugging you" אמא: "לא וצא לי כבר מהשירותים"

little-chefs

chefs2

chefs3

מרץ 2016 חלק ב': פורים, תוף וילדות

$
0
0

טל: please
אמא: לא
טל: please
אמא: אמרתי לא
טל: but I did the cuter cuter face


"טל, אתה יכולה לשחק עם אמיליה"
"no I can't"
"למה?"
"because it's a girl and it speaks Hebrew"


ארנב שגמרתי צ'יק צ'ק כי מצאתי אותו בארגז האביב כמעט גמור, רק שתי ידיים חסרות (ולחבר את כל החלקים).
הארנב יצא בזהות מינית עמומה אבל הילדות החליטו שהארנב הוא ארנבת. היא לא הולכת לשולחן האביב כי יש גבול כמה יצורים סרוגים אפשר לראות בלבד. היא של קשת ומסתדרת יפה עם sunset, חדת הקרן.
קוראים לה "בואי" והיא פוזלת בכוונה.

bowie-up

bowie-sitting

bowie-back

טל כותב: MAMVALLLAT.
"כתבתי Tal loves mom"
"יפה!"
"love כותבים עם שני L?"
"אתה כותב עם שני אל"
"ואיך אנשים אחרים כותבים?"
"עם אל אחת"
"טוב"
(ומוחק את האות המיותרת).


בסמינר האייקידו האחרון אור נבחנה ואיבדה את החגורה הסגולה שלה, הגבוהה ביותר עבור ילדים, לטובת חגורה לבנה של מבוגרים. היא גם תקבל האקמה ("חצאית") לכשיאושר העניין והיא תחליט איזה שם היא רוצה רקום עליה.

בינתיים, צרור תמונות מהמבחן

רגע לפני תחילת המבחן

רגע לפני תחילת המבחן

upsidedown1

upsidedown2

אחרי שתם הכל

אחרי שתם הכל

אם כבר מדברות על אור אז בבית הספר היא היתה צריכה עם עוד כמה ילדים מכיתה ז' ללמוד על יוון העתיקה ולהציג את הנושא ליתר הכיתה. זה הוידאו שיצא מזה:

(אם זה לא עובד אז הנה קישור לסרטון באלבום שלנו ובטח תתבקשו להכניס סיסמה אז נסו Slocan).
אני מודעת לזה שאיכות הקול ועוצמתו משתנים לאורך הסרט, מי שרוצה לקרוא – הנה – Ancient Greece Rap Song

אם עולה התהייה – האם הילדה הזאת שמככבת ליד אור היא איתה בכיתה ובגיל שלה אז התשובה היא – לא, היא צעירה ממנה בחצי שנה.


התוף ההוא, שהשתתפתי בבנייתו זכה לטקס אתחול, מה שמכונה – drum awakening.
הייתי סקרנית לקראת הטקס והייתי צריכה לדעת – זה יקח זמן. עכשיו אני מבינה את טל כשהוא אומר "לא רוצה ללכת לגן. יש את הקטע הזה עם התוף והוא לוקח יותר מדי זמן". כן ככה זה. טקסים רבותי, טקסים. עם תוף יש את הפרוטוקול, איך פותחים, איך סוגרים, מה עושים באמצע.
הטקס הזה היה יותר מזה כי היה פה תוף להעיר לפני כל העניינם השגרתיים.
פרט לילדי הגנונים ואנשים מהאזור, הגיעו גם בונות התוף מהעיר הסמוכה וחבורת מתופפות מחו"ל.
לפני הכל יש ברכה וסמדג'ינג.

עשן בעינייך

עשן בעינייך

אחריה דיבר אורח שסיפר שהוא צאצא של בני המקום שעזבו את האזור באיומי רובים מזמן מזמן. לפני 67' (משהו כמו מאה שנה לפני) ועכשיו אומרים להם שהם לא קיימים כי לא ראו אותם כאן מזמן, ואת השטח של האומה שלו חוצה גבול בין מדינתי, מה שמקשה קצת על התנועה. זה היה עצוב.
הילדים חיכו בסבלנות סביב התוף.

זה לוקח הרבה זמן, הדבר הזה

זה לוקח הרבה זמן, הדבר הזה

התוף מנומנם, מחכה שיעירו אותו.

התוף מנומנם, מחכה שיעירו אותו.

המתופפות האורחות שרו כמה שירים.

זה תוף נסיעות

זה תוף נסיעות

אחרי כמה שירים התחילה התיחסות לתוף החדש.
ראשית, מנהלת הטקס הביאה אבן שבחרה מהחוף ואמרה שאחר כך הילדים יצטרכו ללכת לחוף לבחור אבן אחרת ולהחזיר את זאת.
הילדים התבקשו להחזיק כל אחד בתורו את האבן ולהתפלל לבורא בשביל מה שהם רוצים.

קשת מתפללת. בערך.

קשת מתפללת. בערך.

אחר כך הם האכילו את התוף. זה לא סטנדרט בטקס כזה, זאת וריאציה.
ראשית הם חילקו לכולם תותים יפהפיים ("אצלנו עוד אין כאלה תותים", שמעתי מישהי מהאורחות מחו"ל ממלמלת. גם פה אין. הם הגיעו ממקסיקו). התבקשנו לאכול קצת מהתות ואת היתר לתת לתוף. אחרי התוף לא לאכול אותו. אפשר לתת אותו מנחה לחיות היער, הדשא או הקומפוסט. הסתכלתי על מייגן ואמרתי לה – "כזה תות יפה, לא חבל?" ומייגן חייכה אלי, תוך שהיא נוגסת בתות עד הלבן ואמרה בפה מלא – "גם זה תות" והלכה למרוח את מה שנשאר.

רק תות

רק תות

אשכרה, מורחים תותים!

אשכרה, מורחים תותים!

אחר כך קצת מים, להשקות וגם לשטוף ואז הילדים יכולים להתחיל לתופף.

סוף סוף מותר לתופף

סוף סוף מותר לתופף

הם שרו כמה שירים שהם הכירו מהגנון, כולל שיר אחד שנראה לי שכבר סיפרתי עליו בעבר. זה מושר לפי מנגינת "לדוד משה היתה חווה" והמילים הן: mother earth had a forest eh ya eh ya yo and in that forest she had a… ואז אחת הילדות מציעה חית יער וגם מדגימה איך החיה נשמעת. החיות הללו, יש לציין, לא נמצאות בספרי הפעוטות המדגימים קולות של חיות. זה חמוד לשמוע אילו חיות נבחרות ואילו קולות בוחרות להן.
ואז ילדה אחת בוחרת שועל ואני לא יכולה שלא לחשוב על צמד האחים הנורבגי החמוד הזה. (מה? רק 587 מיליון צפיות? what the F?)

.

תמיד שמחה על הזדמנות לצלם את הצמה של נטלי

תמיד שמחה על הזדמנות לצלם את הצמה של נטלי

קשת וחברתה אורה

קשת וחברתה אורה

ואז האורחים שרו להם שיר במתנה, שיר שיהיה של הילדים וזה היה מתוק.

שיר במתנה

שיר במתנה

ובעוד הטקס מתקדם השמים התקדרו והאויר התקרר והתחיל לרדת גשם ולמרות שהיו קצת מחסות, לקחנו הכל ונכנסנו פנימה לאכול ביחד. אחרי שהכל נגמר הלכתי לראות אם התוף נראה שונה עכשיו. הוא היה בחזרה בגנון.
(גם רציתי לראות שוב את הקווילט המאמם ולהראות איך יש בו שני מעגלים של ציורי חיות, אחד בצדו העליון של התוף ואחד מסביב, על הדופן).

תוף בגנון, מכוסה

תוף בגנון, מכוסה

מצד אחר

מצד אחר

מלמעלה

מלמעלה

ערום לרגע

ערום לרגע

דברים שגומרים לי לגלגל עיניים/להתגרד באי נוחות/להתעצבן:
1. חברים דמיוניים אצל מי שכבר עבר את הגיל
2. מתן משמעות יתר לחפצים
3. השחתת אוכל


ואז בא פורים ולא קראנו במגילה ולא הרעשנו ברעשנים ולא התחפשנו אבל הזמנו את החברים המכונים "‎The Friends" (אולי הגיע הזמן למצוא להם שם יותר קצר) להכין איתנו אזני המן. שנים שלא אכלתי אזני המן!

before-ozen

all-ears

לא הצלחתי לצלם תמונת פנים טובה של אליאור אבל גם הידיים שלה מאוד יפות

לא הצלחתי לצלם תמונת פנים טובה של אליאור אבל גם הידיים שלה מאוד יפות

יש פה מספיק נוטלה? יש בכלל דבר כזה, מספיק נוטלה?

יש פה מספיק נוטלה? יש בכלל דבר כזה, מספיק נוטלה?

אמיליה.

אמיליה.

more-nutella

מרוחה

מרוחה

כשהאזניים מקבלות עיצובים חדשים. זה כיף!

כשהאזניים מקבלות עיצובים חדשים. זה כיף!

בינתיים טל, לא מרוצה מההמולה, ברח לחלקים שקטים של הבית וכשהחלק שלי באפיה הסתיים הלכתי לשחק איתו. אפילו שאני בת ומדברת בעברית.
לקחנו את הבננהגרם והוא ביקש שאעזור לו לכתוב כל מיני מילים. מילים שהוא בחר.

את הקונספט של "את" לא הצלחתי להסביר לו אבל הוא קיבל את זה.

את הקונספט של "את" לא הצלחתי להסביר לו אבל הוא קיבל את זה.

ואז הוא הכניס את עצמו לתמונה

ואז הוא הכניס את עצמו לתמונה

ובעוד אנחנו בסלון מרכיבות מילים, על שולחן המטבח הנקי מריבות, שוקולדים, מרשמלו וקמחים, מתנהל משחק ג'נגה סוער.

איזה מתח! איזה מתח!

איזה מתח! איזה מתח!

ואז כבר אין מתח, לא אכפת לה מה קורה סביבה והיא חוזרת לעמדת מוצא

ואז כבר אין מתח, לא אכפת לה מה קורה סביבה והיא חוזרת לעמדת מוצא

ארנבי מגבת פעורי עיניים

ארנבי מגבת פעורי עיניים

עם טל וקשת, כשיוצא להן להיפגש בבוקר

עם טל וקשת, כשיוצא להן להיפגש בבוקר

נטע הסתפרה.

netta2

netta1

שיהיה ברור, היא לא בדרך למסיבה

שיהיה ברור, היא לא בדרך למסיבה

היא בדרך לשכנה

היא בדרך לשכנה

מישהי צריכה להחזיק את תיק הסטייל בבית  הזה (אחרת הוא ישב בבוידעם)

מישהי צריכה להחזיק את תיק הסטייל בבית הזה (אחרת הוא ישב בבוידעם)

טוב, יאללה, זזתי

טוב, יאללה, זזתי

netta-bye

עומר הוא הגור החדש של קייט. הוא גדל בקצב מדהים ולמעשה, אם תופסים אותו ברגע של מנוחה (יש הרבה) ומתרכזים אפשר ממש לראות איך הוא גדל. יום אחד הוא היה פה כמה שעות לטיפולנו וזה היה נחמד ממש כמו תינוקות של אחרים – מתוק והכל, ואיזה כיף שבסוף הם חוזרים לאמא שלהם.

omar1

omar2

זהו שָל שסרגתי לאחרונה. לקחתי דוגמא ידועה feathers and fans ושמתי אותה במבנה משולש. זה היה אתגר קל אבל תכל'ס, בסוף זה מתמטיקה. זה לא מסובך. הגימור נקרא picot והוא גמו צ'ופציקים כאלה. יש מצב שאני מכינה עוד אחד כזה בצבע אחר (אומרות שהעונה של הסריגה תיכף נגמרת. אולי זה יקח זמן).

של במנוחה

של במנוחה

של על אור

של על אור

shawl-aur2

יהיו עוד תמונות ממנו, על נטע, בחודש הבא, ואז אשלח אותו לדרכו. בינתיים, קשת.

קשת לפני התספורת

קשת לפני התספורת

עם סטייל

עם סטייל

וחיוך

וחיוך

אביב אביבי שכזה

$
0
0

בדרך הביתה שמעתי את קריסטן וקרוליין מדברות על ספרי צביעה למבוגרים, הסתכלתי סביבי, על העצים שחלקם העבירו חורף שלם עם המחטים הירוקים כהים שלהם וחלקם מצמיחים עכשיו עלים צעירים בגווני ירוק בהיר וירוק בהיר מאוד, כמה גוונים של ירוק אני רואה? האם יש בנמצא קופסת עפרונות צבעוניים עם מספיק גוונים בשביל לצבוע דף צביעה של "אביב, הדרך מנלסון הבית"?
לפני כמה חודשים, כשעוד היה שלג על האדמה וסוודר היה הכרחי, טיילתי באזור הגשר והר החול ואספתי ניצנים דביקים מעצי הצפצפות. אחרי שמתוודעות לאיכויות שלהם, קשה לוותר על ניצנים של צפצפה, כשעוברות לידם, לכן כיסי מכנסי החורף שלי נוטים להיות מוכתמים בכתמים חומים, דביקים וריחנים, תוצר של מפגשים אקראיים. מחיר פעוט לשלם בשביל התוצר הריחני. במקרה הזה הגעתי מראש עם סלסלה ומאז אותו היום היתה על אדן החלון במטבח צנצנת גדולה ובה ניצני צפצפה נמים בצפיפות בשמן זית עכור מחמת הקור. עכשיו הם כבר ממש יכולים לשחות, הם ערים והשמן צלול ואדמדם. אביב כאן! ואין יותר ניצנים, יש עלים רכים שמנצנים בשמש. בעוד כמה שבועות הם יפסיקו לנצנץ ויתחילו לרשרש. זה עץ שקשר עצמו עם גזרת המרובעים הכפולים.
גם פריחה יש שם, בדרך לנלסון. הם תמיד מקדימים אותנו בכמה שבועות, בסובב נלסון. עמק אחד הצידה ואיזה הבדל. העצים לצד הכביש פורחים בלבן. זה בטח תפוח. אצלנו עוד אין פריחת עצים משום סוג.

מאחורי, במכונית, ערימה של קרשי two by four ושני סלילים של רשת מתכתית, בשביל לבנות מסגרות עשב לתרנגולות ולארנבות ולבנות בכלל. כל אישה צריכה צרור שתיים-על-ארבע בשביל להרגיש בטוחה. באביב הידיים נמשכות להכות בפטישים יותר מאשר ללטף מסרגות. זה לא משבר סריגה, זה עניין של נקודות לחץ בכפות הידיים ומומנט בכתפיים. אולי זה טוב שעברתי לסרוג גרביים קטנטנים, איתם אפשר לראות התקדמות גם אם הלילות קצרים והידיים מחוספסות.
וקלשון יש שם, ליד הקרשים. קלשון ארוך מקל וצר מותן עם שיניים עבות וחזקות ומדרך טוב לרגל, בשביל להוציא את הקש וכל העסיס שתחתיו מלול התרנגולות, לטובת ערוגות מתהוות. קלשון חפירה רגיל שובר את הגב כשזה מגיע להעמסה, קלשון קש לא יעמוד טוב בעומס התסבוכת-תסרוחת. כשאני מרימה את הצרור אני מגלה מתחת את ההיסטוריה החורפית של הלול ובתוכה זזים יצורים קטנים. "רימות!" אני צועקת אל התרנגולות בחוץ אבל הן בשמש. הן נהנות מהאביב. הן לא מעוניינות להיכנס ולנקר.

לא רק בפרש עופות אני מתכוונת לנעוץ את הקלשון הזה. גם באדמה, איפה שגרות כל האבנים. זמן נטיעות!
חמש וחצי שנים שאנחנו גרות כאן ועדיין לא נטענו עץ (אם לא מחשיבות את התפוח שסוזן נטעה לנו במתנה לפני כמה שנים). עוד מתנות מגיעות מכיוון סוזן, הפעם שני אפרסקים משני זנים שונים ואת הנטיעות אעשה בעצמי. קלשון יעזור לבקע את שכבת העשב הראשונה ולשחרר את האבנים התקועות.
הכלי הבא שלי יהיה מגל או חרמש יד יפני ("קָמָה") בשביל לקצור עשב לתרנגולות ולארנבות אבל זה יצטרך לחכות. הרגע קניתי קלשון!

בראש העמוד בתוך הלול יש כמה תקעים משרשראות מנורות שנאספים לתוך טיימר אחד שאיבד מזמן את הכיוון. הימים מתארכים, והטיימר שדאג להאריך את היום של התרנגולות עד חצות, כדי שיטילו גם בחורף, מדליק את האורות הרבה לפני שהתרנגולות טורחות להיכנס ללול. לא שלא שמתי לב לזה עד עכשיו, פשוט הצרור הזה, של התקעים והטיימר, עטוף בשקית והשקית עטופה בלשלשת תרנגולות. אני מוצאת שאין זמן יותר טוב מזמן בו את במילא טובלת בפרש בשביל לטפל בכגון אלה. אני משחררת את השקית מהבורג המעגן אותה, פותחת את הקשרים, שולפת את הטיימר החוצה, יושבת בשמש ותוהה – מתי אני רוצה שהמנורות ידלקו? ואז זה מכה בי. אפריל. עכשיו אפריל. בין אפריל לאוגוסט אני לא מדליקה אורות בלול. אביב עכשיו!

בזמן שאני מנקה את הלול, התרנגולות שנמלטו לחצר הכללית ברגע של חוסר תשומת לב פולשות שוב ושוב לערוגות שיש בהן משהו. שום, נביטה של חסות, תותים. איך אני יכולה להתקדם ככה כשאני צריכה לרעות אותן? עד שיובל לקח את כל הכנופיה לשחק טניס כדי שאני אוכל לעשות מה שאני רוצה, עכשיו באות לי אלה?
לפחות תרנגולת אחת לא מנקרת בערוגות. היא בתפקיד.
לפני כמה שבועות סילקי לבנה התיישבה. כמו שאומרים, היה לה טוסיק חם. אחרי שראיתי שהיא רצינית שמתי תחתיה שתי ביצי אמריקונה ושתי ביצי ברווז. עם הזמן נעלמו רב הביצים אבל עוד לפני שכל זה קרה והיא התקררה ועזבה את העמדה ניסיתי להעביר אותה לחצר קטנה מוגנת, שתהיה לה פרטיות ולא יכנסו לה תרנגולות לתא בשביל להטיל. הניסיון כשל והיא ברחה לי מהחצר דרך החורים בגדר. ככה זה סילקי, זה כמו עכבר עם נוצות.
הפעם איבטחתי את החצר כך שתהיה עמידה בפני כל סילקי או ארנבת או אפרוח, שתהיה חצר רב שימושית. את התרנגולת השחורה שתפסה את מקום הסילקי והראתה רצינות, כמו גם חוסן גופני ונכונות להכניס את הביצים תחת כנפיה (הסילקי היתה רק קצת יותר גדולה מהביצים) העברתי לחצר ומילאתי את התא בביצים חדשות. לקח לה חצי יום של התרוצצות היסטרית ברחבי החצר עד שנכנעה והתישבה.
לא מבינה אותה, לא בא לא רטריט?

לא רק פטיש וקלשון מושכים לי את היד. גם מברשת.
עוד בחורף נרקמה התוכנית לכסות את סימני האצבעות, הלק לציפורניים, הטושים והעפרונות. לא מכל הבית (כי קשקושים על הקירות יש על כל הבית. כ ל ה ב י ת) אלא רק מארונות המטבח. כשהגברת ההיא פרסמה ידיות לארונות מפליז זה היה סימן מאלוהים. ככה אלוהים מדבר איתי – בידיות מפליז. קברתי אותן עמוק במרתף וחיכיתי לסימן הבא מאלוהים וזאת היתה קשת בענן והרבה שמשות עוקבות. פתחתי חלון, לקחתי את עדי ויד ביד בחרנו צבעים. לבד לא הייתי יכולה לעשות את זה, אלוהים לא מציב רגל בחנות חמרי בניין.
הלכנו על משהו שנראה כמו גלידת אפרסק על רקע של משהו שנראה כמו גלידת כוסברה (או שמוצי לשלשת).

למרות מגמת הצמיחה הכללית יש גם איים קטנים של מגמה הפוכה, של מעבר מירוק לחום, של התקצרות, של היעלמות. קיבלתי שיעור היום וזה שיעור שאזכר בו בכל פעם שאלך לערוגת הבלקברי לראות מה שלומו ומה שלום הצמח הבודד של שום הענקים שניסה לצמוח שם. ככה לומדות, מטעויות. ובפעם הבאה שיבוא אלי איזה ילד ויגיד לי: "יא! גם אני רוצה מזמרה!" אני לא סתם אתן לו מזמרה אלא גם אראה לו מה מותר לו לגזום, כי כשיש לך מברשת ביד כל דבר נראה לך כזקוק לצביעה וכשיש לך מזמרה… טוב. לומדות.

בנות על הבמה

$
0
0

במקרה למדנו על זה.
לפני כמה שבועות, אפילו כמה חודשים, נתקלנו בנורמה בוולדמורט. נורמה, זאת שהדריכה בחוג דרמה של אחרי-בית-ספר בימים שאור ונטע עוד נכנסו לתוך ביגוד הצמר התחתון שקניתי להן לכבוד החורף הראשון בקנדה. למעשה, אני יכולה להגיד בדיוק מתי זה היה כי כשההצגה עלתה, באתי לצפות בהן מופיעות כשאני עם צירים. זה היה לפני ארבע שנים וארבעה חודשים.
שלום שלום, מה העניינים, ידה ידה, אור ונטע – אני מארגנת air-band compatition. כדאי לכן לבוא.
החלפנו אימיילים, נטע אמרה שהיא מעוניינת ובזה חשבתי שנגמר. מסתבר שנטע היתה רצינית בעניין ומפה לשם היא גררה לעניין את שרלוט מה שגרם להצטרפות של אור ואיחוד של כל השלוש לצורך שני קטעים.
זה קצת רחוק, סילברטון, וניו דנבר אפילו רחוקה יותר (שלוש דקות שלמות) והדרך, השם ישמור, פיתולים פיתולים. אבל אני אמא תומכת אז הסעתי לחזרות עם שרלוט ולאימון לפני וכל היתר וביום האירוע התייצבנו שם, חגיגיים ומרוגשים ואני אפילו דפקתי הופעה ונעל (חצאית מיני ומגפים עם עקבים! שככה יהיה לי טוב! פריטי לבוש תמוהים באים בצמדים) שגרמה לנורמה להתרגש בתורה ולהישבע שביום מן הימים היא תעלה אותי על הבמה. אמרתי לה שסיכוייה קלושים או כמו שאומרים בקנדית: never. אבל אני אקח את זה כמחמאה.
המופע היה מגניב וכלל משתתפות (כן, בעיקר משתתפות) מגיל 5 ועד גיל 77. הצעירה זכתה בתואר חביבת הקהל בלי למצמץ (ובלי לפקוח את העיניים. עד קטע הbridge בשיר Let It Go בו היא החלה לרוץ בנחישת במעגלים כולנו היינו משוכנעים שהיא עיוורת).
החבורה שלנו היתה היחידה שנתנה שני קטעים, שניהם מה שהן מכנות oldies כי בכל זאת, הם מהשנים 1996 ו2001.

אם אני צריכה לסכם, אחרי שראיתי את המופע, מהו הפורמט לקטע עם פוטנציאל זכיה גבוה בתחרות, אז אני יכולה לתת את המאפיינים הבאים:
1. התפתחות מוזיקלית בשיר. לא סתם בית-פזמון-בית-פזמון-bridge-פזמון. זה משעמם תחת. צריך שיהיו דוברים שונים, שינויים במקצב, סגנונות שירה שונים והכל באותו השיר. אפשר להכליל ולומר ששנות ה70 הן מקור טוב לשירים כאלה.
2. התפקידים השונים בשיר צריכים להיות מבוצעים בפי משתתפים שונים בקבוצה ובאופן מדויק (לא לחינם שמה השני של התחרות הוא lip sync battle).
3. לא מזיק שיש איזשהו קטע עם התחפושות והאביזרים.

תמונות של משתתפות אחרות לא יהיו כאן (כמעט) כי יש הרבה תמונות טובות של הילדות שלי.

רגע לפני תחילת המופע

רגע לפני תחילת המופע

ספורטי-ספייס

ספורטי-ספייס

אפשר לנחש איזה שיר הן שרו, כן?

תינוק על שפת האגם בהפסקה

תינוק על שפת האגם בהפסקה

tal-n-lake2

בחלק השני של המופע הן עלו עם הקטע השני שלהן, השיר Survivor (מומלץ לשים ברקע בזמן שמתענגות על התמונות), לו הן עשו העמדה יוצאת מהכלל.

surviver1

surviver2

וכל הזמן אני מסתכלת על נטע ואומרת לעצמי - כמה שהיא דומה עכשיו לסבתא פסי!

וכל הזמן אני מסתכלת על נטע ואומרת לעצמי – כמה שהיא דומה עכשיו לסבתא פסי!

surviver3

כוכבת

כוכבת

aur2

aur3

aur4

עוד, הא? הנה עוד.

aur5

לא, אני מתה פה מהילדה הזאת

לא, אני מתה פה מהילדה הזאת

surviver4

surviver-oooo

surviver5

surviver-hands

surviver-power

surviver-hands2

וכך נגמר השיר

וכך נגמר השיר

מאממות, הא? גם אני חושבת ככה, ולא רק אני.
לצערי כרגע יש רק סטילס אבל יום אחד, יום אחד יהיה דויד עם המופע ואנחנו נעלה פה קטעים. אני די משוכנעת שזה יקרה כי זה באחריות נורמה והיא נראית כמו אחת שגורמת לדברים לקרות. הנה, תראו לבד, היא זאת מלפנים, עם הפאה. מאחוריה יש את צוות המלוות שלה, המכונות "ארבעה גוונים של אפור". הן לא התחרו, הן סתם העבירו לנו את הזמן בכיף בזמן שהשופטים סיכמו נקודות.

זה לא רכבת לילה לקהיר, אבל זה דומה

זה לא רכבת לילה לקהיר, אבל זה דומה

וזאת היתה בחירת השופטים.

הזוכות במקום הראשון

הזוכות במקום הראשון

Viewing all 349 articles
Browse latest View live