יש כמה פוסטים ממרץ ואפריל שכתובים ולא גמורים ויתפרסמו בקרוב אבל בינתיים זה כתב את עצמו אז החלטתי לפרסם אפילו שזה פוגם ברצף הכרונולוגי. הוא כבר בשל ואני לא רוצה שהוא ירקב בהמתנה.
פעם הייתי מכינה את היוגורט לבד. הייתי מקוששת חלב מקומי לא חוקי של פרה שמחה, מפסטרת אותו (והנה הוא חוקי) ומכינה יוגורט. הייתי שמה אתה הצנצנות עם החלב החמים והתרבית בתנור מכובה עם אור דולק וזה היה מספיק.
מתישהו הפסקתי עם זה. אחר כך גם הפסיק להיות לי זמין חלב מקומי, כזה שמגיע בצנצנת של גאלון עם עם רבע עליון שנראה שונה משלושת הרבעים שמתחת. שמנת!
הולך פה הרבה יוגורט, עם גרנולה. גם הרבה חלב. ממש המון חלב לאחרונה. נהיינו בית של אוכלי דגני בוקר לארוחת בוקר. או סתם כשמשעמם בפה. לפחות את הגרנולה אני מכינה לבד. זה קל.
Clik here to view.
הפסקתי להכין יוגורט כי לא היתה לי דרך טובה לשמור על הטמפרטורה, וזה נהיה יותר מדי פצ'קרי לטעמי. גם הרגיש מטופש לקנות במכולת חלב מהומגן ואז להכין ממנו יוגורט. יותר פשוט לקנות יוגורט… אבל אז מצאתי עצמי גרה לבד ואחרי כמה זמן התברר שהלבד הזה לא יחזור להיות ביחד ובלי לדעת איפה ומתי – זה הולך לכיוון של שתי מדינות לשני עמים. אז הרשיתי לעצמי לקנות קצת ציוד ולהפסיק לחיות כמו כלבה בקמפינג.
אז קניתי אינסטנטפוט שהוא מכשיר סופר שימושי. אני קרועה עליו. באמת. אורז מושלם, ביצים קשות בלחיצת כפתור, חומוס, ציר, מעולה. וזה החדש, בניגוד לקודם שהיה מהדגמים הראשונים, מכיל את פונקציית היוגורט. הא!
זה עידן חדש בחיינו. עידן שבו אני קונה הרבה חלב מהאזור של ה"עוד יומיים פג תוקף, חצי מחיר", מערבבת עם שמנת מאותו האזור ומכינה בקלות רבה גאלון של יוגורט שמן. 10% לפחות. וזה, ברובו, הופך ללבנה שנערצת על הילדות פה מקיר לקיר.
יוצא שחזרתי להכין יוגורט ולאבנה וזה חמצץ וטעים ועולה לי בערך שניים ורבע דולר לליטר שזה מחיר מעולה בשביל יוגורט שמן.
נראה לי שפיצחתי את השיטה.
יש לי אוזניות מבטלות רעש מעולות. אין להן שם מפורסם והן גם לא היו כלכך יקרות (חמישים ומשהו דולר?). הן גם אוטמות יפה את החלל סביב האוזן (ביטול רעש פאסיבי) וגם פונקציה ביטול הרעש עושה את העבודה היטב (אני מפעילה אותה אם אני עובדת עם ונטה או מפעילה מכשיר רועש). אחלה אוזניות. משמשות אותי לשמיעת פודקאסטים/ספרי שמע בבית, וגם לפגישות או שיחות (יש בהן מיקרופון). אני מניחה שאני צועקת איתן אבל יש לי אזניות מבטלות רעש אז זה פחות מפריע לי.
איפה זה כן בעיה? אם אני רוצה להיות פעילה (נגיד, לעבוד בגינה. הן גדולות וכבדות מדי וגם מזיעות מדי) או אם אני רוצה לשמוע משהו תוך כדי הסתובבות בחוץ. זה לגמרי לא בטוח לבטל את חוש השמיעה כשמסתובבות בחלל הציבורי. לזה אני רוצה אזניות ריצה. משהו קל, כחול שן, ללא חוט, שלא תקוע כמו פקק באוזן אבל יושב טוב ויציב. ושיהיה בחתיכה אחת ועם נוכחות (שלא אאבד). לא, לא רוצה איירפודס.
ראיתי שאסף (אחד הבוסים שלי) משתמש באזניות ריצה בישיבות. אז שאלתי אותו על זה.
מסתבר שהתפרצתי לדלת פתוחה. "אז ככה", הוא אמר, "את יושבת? כי זה הולך להיות ארוך…"
האזניות שלו יושבות טוב, מוליכות קול דרך העצם, ומה לעשות – בטכנולוגיה הזאת הבאסים לא משהו אז זה לא בשביל ליהנות מעומק של מוזיקה. אבל! קלטי איזה סינון רעש יש בהן. בפונקציה של השמיעה – רק המהומים וזמזומים ולא תדירויות של דיבור, כי כל הקטע הוא לשמור על אוזן פתוחה ולהיות מסוגל לתקשר עם אנשים סביבך. וכשאת מדברת (כן, יש בהן מיקרופון מובנה) אז יש סינון של רעשים סביבך במיקרופון. אז גם הזולת מקבל אותך נקייה מרעשי הרקע שלך. והוא בדק, זה הכי טוב. אין לי מה לחפש.
יש לי מה לחפש… מאתיים עשרים דולר. אני פרודה טרייה ונטולת רזרבות לבזבוזים.
אז אני חוככת. ובעוד אני חוככת קרה לי משהו אחר ששדד לי את הארנק.
אתמול בלילה גיליתי שseed עורכת היום מכירה של סוגבתים מחוץ לסטודיו שלה. שמתי שעון, אשכרה שמתי לי תזכורת רועשת עשר דקות לפני כדי שלא אפספס את זה. בעשר המכירה נפתחה, בעשר וחמישה הייתי שם, וגם זה רק בגלל שאור ואושי עיכבו אותי. עופפתי לי סביב האזור של ה 5$ ושל ה10$, מילאתי ארגז, התאפקתי, כמה התאפקתי ויצאתי משם עם הרבה יותר מאגים ממקום בארון ועוד קערות אכילה. זה היה בזול כי לא יצא כמו שרצתה. יש איזו כוס אחת שנראה שהאצבע של סיד נתקעה בה בטעות איך שהורידה אותה מהאובניים. מה אכפת לי (להיפך! זה נותן לכוס אישיות. וגם הגלזורה נקוותה שם, משהו יפהפה!). הכלים כל כך יפים. אני אוהבת כלים יפים. הם משמחים אותי בכל פעם שאני משתמשת בהם. יש לי הרבה כלים (צלחות, כוסות, קערות) שהכנתי בעצמי, הם כולם כלים יפים גם אם ברמת עיצוב של ילד בגן. יש לי כמה כלים שטטהלה הכינה, הרבה יותר מקצועיים משלי. ועכשיו יש לי כלים יפהפיים של סיד.
אני ממש שמה לב לכלי שאני אוכלת בו, זה לא הופך להיות זמזום. זה שם.
Clik here to view.
היו בצד כמה כלים של מישהי אחרת. קלטו את היופי הזה שעלה לי חמישה דולר, לא ברור לי מה דפוק בו והוא ממש מבקש תה ירוק.
Clik here to view.
או העציץ הזה (10. כולל התחתית!) שאפשר עד לכאן לשמוע איך הוא לוחש "גרניום!"
Clik here to view.
היו מאגים בחינם כי יצא להם גימור פנימי מחוספס שהופך אותם לא בטוחים לשימוש במזון. אז עשיתי את המעשה המתבקש.
Clik here to view.
Clik here to view.
Clik here to view.
לא קשור לכלים או למה ששמות בתוכם – הערוגה היחידה שזרעתי בה משהו. צנוניות, תרד ועוד מעט גם האפונה תראה את עצמה.
Clik here to view.
וזאת גולגולת שמצאתי כשחפרתי בערוגה אחרת. חפרתי כדי להשיג קצת אדמה לכסות גופת תרנגולת. לא סתם זאת גינה מלאה שלדים…
Clik here to view.
במהלך הסופש הכנתי כמה קילוגרמים של לבנה ושל יוגורט. ראשון בבוקר, אני קמה, עוד לא מבחינה מימיני ומשמאלי, יושבת במטבח מטפלת במשהו שצץ בזמן ששתי ילדות עמלניות חולקות שיש, מכינות ארוחות בוקר (זאת פופקורן וזאת יוגורט עם פירות) ותוך כדי קשת מעזה לקטר לי שהלבנה תקוע לה.
Clik here to view.
הלו! לבנה לוקח זמן ומקום. ואם מפריע לך, תזוזי קצת ימינה, למה את צריכה לעבוד בדיוק איפה שהוא תלוי?
שתיהן מרימות אלי עיניים תוהות. מי התלוננה? בסה"כ אמרנו לך שהקצה של השקית טובל במיץ שלו.
אה. התכוונת ש the labaneh is in the whey.
למה קוראים לזה ככה. איזה שם מעפן. לפחות זה כר פורה למשחקי מילים וחידודי לשון…
יש לי גרניום ותיק שנמצא אצלי כבר כמה שנים, לאחרונה הוא ממש תפס תאוצה. אני חושבת שיש לזה שתי סיבות: העברתי אותו לעציץ יותר גדול והתחלתי להשקות אותו. זה קטע שצמחים אוהבים מים.
Clik here to view.
לאחרונה, כמו שדיווחתי לא מזמן, קניתי אחד עם פרחים בורדו. אני מחכה שיתבסס ויתפרע. אולי גם אותו כדאי להשקות…
ולמה גרניום פתאום, כי העציץ ההוא מקודם, שבשבת בבוקר לחש לי "גרניום…", קיבל בשבת אחה"צ גרניום. יצא שנתקלתי באחד. אני לא מבינה בגרניומים ואין לי מושג מה צבע הפרחים שלו, מה שכן – לעלים שלו יש שני צבעים בבת אחת!
Clik here to view.
Clik here to view.
עוד דברים שהתרחשו במהלך הסופש. אלישה, שקנתה את הבית הטרומי המעפן בשכנות אלינו, עבדה בכל הסופש עם בן הזוג שלה והילדים שלה ואמא שלה ועוד מישהו שהגיע עם אמא שלה על פירוק הקראוון לחלקיו – יריעות של פח והרבה קרטון. זה נראה לי כמו קרטון. בתמונה – אלישה על הגג של הסככה שהיתה צמודה למבנה. המבנה הלך, הסככה נשארה.
Clik here to view.
דברים טעימים אכלנו בסופש. כבכול סופש בזמן האחרון, אור ואושי הכינו עוגת גזר עם ציפוי גבינת שמנת. הם שיפרו את המתכון לכדי שלמות (זה כלל הרבה הפחתות של כמויות הסוכר. בכל זאת אנחנו באמריקה, זה תמיד מתחיל עם יותר מדי). מה שהן עדיין לא הבינו זה שהן צריכות להכין כמות כפולה כדי שישאר משהו גם לתחילת השבוע. בכל זאת, אנחנו שש. זה הרבה פיות.
Clik here to view.
והיתה לי גם ארוחת צהריים מהירה של אטריות שקופות ולימונדה יסמינית בכלים שעושים את הכל יותר טעים כי ככה זה כשהלב מתרונן, הלשון רוקדת.
Clik here to view.
וזה, את זה אני חושבת, על הירך, אחרי שהמקעקעת המקומית תתמקצע קצת יותר בעבודות צבע. אמרתי לה שאני רוצה את החמוד הזה אבל שיהיה יותר הומו. (שזאת דרכי לבקש שהכנף הפנימית תהיה בצבעי הקשת). היא אמרה שהיא עוד לא שם. אני אחכה, שווה לי בשביל לא לנסוע לנלסון.
Clik here to view.
בזמן שפרסום הפוסט הזה התעכב, בשביל להכניס תמונות וכאלה, יצא לי לשמוע את הפרק האחרון (לפני אחרון. הנה יש עוד פרק עם אמא שלה! הידד) בפודקאסט (המעולה ומומלץ) של מים ביאליק. היה שם משהו שוויל וויטון אמר שהזכיר לי משהו שנראה לי שלא תיעדתי בשום מקום (די ברור לי שלא. זה היה עוד בימי השתיקה). קודם הקישור (מדובר על אזור הדקה ה65).
הוא דיבר על השינוי שהתחולל אצלו כשהתחיל לקחת תרופות פסיכיאטריות. אצלו זה היה גרב שירד מעדשה. זה הזכיר לי מה קרה אצלי.
אני חושבת שזה היה באביב לפני שנה. בראשית האביב? הייתי אצל הרופאה שלי. יובל דחף אותי ללכת אליה כי הוא חושב שאני סובלת מדיכאון. היא אבחנה אותי ברוך ובזריזות, קבעה "דיכאון קל" ורשמה לי saint john's wort (כן, ככה זה פה. את הולכת למיון כי את מרגישה שמשהו נדפק לך בקופסא, מאבחנים אותך עם חרדה ורושמים לך מדיטציה. הולכת לרופאה עם דיכאון והיא רושמת לך טינקטורה, בחנות הטבע הקרובה למקום מגורייך. הכל מניסיון אישי). לקחתי את זה איזו תקופה ואז נהיה קיץ (מכאן המסקנה שזה קרה באביב) וחששתי מרגישות לשמש שעשויה לבוא עם הצריכה של הצמח הזה (שאגב, גדל פה בשפע. יש לי עכשיו איזה ליטר של טינקטורה שהכנתי בעצמי בקיץ האחרון) והמצב שלי החמיר. זה היה קשור הרבה להחמרה של הנסיבות הסביבתיות, אבל באמת שקשה לדעת – כרגיל, אני סובלת ממחסור בקבוצת ביקורת אז קשה לשים את האצבע.
כך או כך, ביקשתי להתחיל עם SSRI שאמור, כמו ההיפריקום, לעודד סרוטונין בגוף.
אני מודעת לזה שהכל יכול להיות אפקט פלציבו (ואין לי בעיה עם זה). מה שקרה זה שהתחלתי עם מינון מאוד מאוד מאוד נמוך (חצי מהרף התחתון של הטווח שמוגדר אפקטיבי), וההשפעה אמורה להיות אחרי זמן מה. התחלתי לקחת, שכחתי מזה (שכחתי מזה זה מוטיב חוזר אצלי) ואחרי יומיים פתאום קלטתי ששקט. שהתחושה הזאת שאני כל הזמן על פתחה של סערה גדולה, שכל משב רוחב יכול להפיל אותי לתוך בור מלא מים, נעלמה.
זה היה כאילו כיבו איזה מתג של מחולל סערות. וזה היה נהדר.
Clik here to view.