הבית הפך למעין תחנת רכבת, עם כל האירועים, הלכי-ושובי. מעבירה כלים אל המדיח וממנו, מריצה כביסה, מסתכלת על הרצפה שאוספת לכלוך ועל שולחן האוכל שתמיד נמצא בשלב ביניים כלשהו ולעולם לא ריק ומצפה, ונאנחת.
למחרת ההקרנה בנלסון, ביום חמישי, אחרי העבודה עזבתי את השולחן המבולגן, אספתי את נטע מהצומת, העברתי לה את ההגה (מעכשיו זה שלה. איזו נהגת מעולה) וביחד נסענו לרוסלנד, כדי להיות קרובות למכון של הקעקועים. בדרך היא שאלה אם בסדר שיבואו כמה חבר׳ה מחר. יחנו בחצר. אולי כמה בסלון. למה שאגיד לא.
למחרת אחה״צ, אחרי שניסיתי ככל יכולתי לעבוד, בהצלחה חלקית, היא הסיעה אותנו להתקעקע. פעם ראשונה עבור שתינו.
המכון היה שליו, המקעקע השני (בחור גדול ומכוסה בדיו) השתמש במכשיר חדשני שלא עושה בזזזז אבל סקיי שלנו (ברור שבחרנו מקעקעת אישה) משתמשת במכשיר ישן ורועש. מעל הזמזום (שהוא קצר כי הלכנו על משהו פשוט. חצי שעה הכנות, עשר דקות דקירות) יש מוזיקה שהיא התערובת הכי מוזרה שיצא לי לשמוע לאחרונה, רוק כבד, ושנות השישים, ושום דבר באמצע. הכיסא, לעומת זאת, נראה בן שבעים לפחות. משהו מאסיבי, שעולה ויורד בלחיצת דוושה ואגב כך עושה קולות שלא שומעים מכיסאות. או שמעו אי פעם. כיסא חשוד.
והנה הקעקועים. של נטע בסגול, שלי במג׳נטה.
והנה הם ביחד, אמא ובת
כשחזרנו, בערב, השמש עוד עמדה גבוה בשמיים, כי שיא הקיץ, ובחצר כבר היו כמה אוהלים.
מאוחר יותר התברר שהם דווקא לא דאגו לעצמם לארוחת ערב כמובטח אז מהר הכנתי להם סיר גדול של פסטה כי ילדים רעבים וזה. במיוחד נוער, את לא רוצה שיצרכו את החומרים שלהם על קיבה ריקה. החמודות הללו התגודדו בחצר על הדשא שהיה אמור להיות מכוסח אבל בפועל מגיע לכולם לברכיים (כי אני מתרוצצת), נטע שלפה מכסחת וניקתה את האזור המיועד למדורה, שני נערים הדליקו אש ואחרי שנטע שלפה כל כיסא קמפינג אפשרי (אני מצויידת אני) היה להם ערב נינוח סביב המדורה כשתמיד מישהו נשאר ליד האש וחלק מסתובבות והולכות לאגם.
השארתי אור במטבח, הרבה נייר טואלט בשירותים למטה והלכתי למיטה.
מתישהו נטע באה להגיד לי לילה טוב ודיווחה שהיא יודעת בדיוק איפה כל אחד ואחת. מי פה, מי באגם, מי הלך ומי חזרה.
אני שמעתי: ״אני המבוגרת האחראית ואני זאת שמשגיחה שלא יעשו שטויות או יזיקו לעצמן״.
אני רואה בזה הצלחה.
עוד ביוני – טורניר כדורגל של טל וכל יתר הקבוצות מרחבי המחוז בעיר הקטנה נקאספ.
זה היה גדול, רב גילאי, רב אזורי ובשמש מלאה של קיץ.
באתי עם כיסא מתקפל (מההופעה של ברנדי), מים, שוקולד, אוכל וסבלנות. הכי נדרשה הסבלנות כי רבאק שלושה משחקים ביום אחד! (ועוד אחד ביום הבא).
בניגוד לאחיות שלו שהיו בחוג כדורגל מגיל שלוש, טל היה בחוג כזה לראשונה באביב של גיל 10. אני זוכרת שהייתי באיזה משחק שלו בחצי העונה והוא היה מעופף. מהסוג שבוהה בנקודה מרוחקת ולא שם לב שכולם יצאו להפסקת מחצית.
אבל עכשיו? הוא אשכרה משחק!
עוד ביוני, שיא חום בסוף החודש. ורוד. בתקופה המקבילה אשתקד היינו ארבעה צבעים מעלה (תוך חישוב השינוי בסקלה. ז״א באופן אבסולוטי היה 12 מעלות יותר). השנה האביב קר מהרגיל ובשנה שעברה הוא היה לוהט בכל קנה מידה.
